אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
וְאִם מִישֶׁהוּ יָבוֹא וְיִטְעַן שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת יַקִּיר – אֶתְוַכֵּחַ אִתּוֹ.
עִם בֹּקֶר מַגִּיעַ הוּא אֶל עַצְמוֹ, אוֹחֵז בַּפְּטָמוֹת הַסְּגֻלּוֹת
וְהַנִּגּוּן נִשְׁפַּךְ הַחוּצָה.
"אֲנִי!" הוּא מְבַקֵּשׁ מִשְּׁתֵּי יָדָיו, אַךְ הֵן מְסָרְבוֹת
וּכְבָר אוֹחֲזוֹת בְּמֵיתְרֵי הֶחָלָב הַטְּרִיִּים;
"אֲנִי!" מְשַׁדֵּל יַקִּיר אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו
וְהֵן מְסָרְבוֹת, עוֹקְפוֹת אֶת מַבָּטוֹ,
וּמַבִּיטוֹת פְּנִימָה אֶל הַדְּמָמָה;
"אֲנִי!" הוּא מִשְׁתַּטֵּחַ נֹכַח נַפְשׁוֹ הָעִלֶּגֶת,
שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת דְּבַר זוּלַת הַמִּלָּה 'אַחֵר' – –
"וְנִיחָא," חוֹשֵׁב יַקִּיר לְעַצְמוֹ, אַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו אֵינָן עִמּוֹ.
עִם בֹּקֶר, בְּעוֹד הָעֲנָנִים מַתְגַלְפִים לִקְרָאתוֹ,
כְּבָר נוֹטְשִׁים אוֹתוֹ אֵיבָרָיו.
"אַתָּה כּוֹתֵב מַשְׁמָע אֲנִי קַיָּם" אָמַר לִי פַּעַם עַצְמִי
כְּשֶׁמָּזַגְתִּי לוֹ קָפֶה בַּמִּטְבָּח, וּכְשֶׁהוֹסַפְתִּי
"אֲנִי קוֹרֵא מַשְׁמָע אַתָּה נִמְחָק", הוּא חִיֵּךְ.
וְקָרָאתִי לְפָנָיו אֶת הָעַמּוּדִים הָרִאשׁוֹנִים מְ"הָעֶבֶד" שֶׁל זִינְגֶר,
וּבְלֹא לְהָסֵב רָאשִׁי אֶל עַצְמִי
נִתְעַגְּלוּ דִּמְעוֹתַי.
שיר חזק ומיוחד, אהבתי.
חווה היקרה, איזו הפתעה נעימה! מאוד שמח לראות אותך במטע הבננות שלי, תודה על המלים החמות.
יקיר, רעיון וביצוע מעולה.
נראה שאת השיר הזה הוא לא קרא?…לשמחתי. למה בסוף השיר "נִתְעַגְּלוּ דִּמְעוֹתַי." הרי זה פתוח לכל צמד מילים אחר, לא?
תמי, שוב תודה על התגובות המאתגרות שלך. השיר מסתיים ב"נתעגלו דמעותיי" כהיפוך ל"התגלפות העננים", או כך לפחות נדמה לי עכשיו כשאני מנסה להבין מה כתבתי, או לפחות מה כתב ההוא מהשיר.
אגב, לא הבנתי את ההערה שלך, מה הכוונה ב"ביצוע" מעולה?
יקיר, ביצוע- זתומרת שאתה כותב מקסים, אין לי שאלה כקוראת, מה היה לו המילה הזו הייתה שם או מה?.. הכל יושב במקום הטבעי כאילו השיר נמצא ביקום כבר שנים..לפני שנולד הוא כבר היה הוא- השיר.
הבנתי את הסיבה לנִתְעַגְּלוּ דִּמְעוֹתַי.
תמי, לדעתך אין לך שאלה כקוראת, אך יש לך הרבה תשובות.. השיר הזה נמצא אולי בתוך היקום, אך הוא נכתב ברווח שבין היקום לקיום. וגם זה בתוך פחות מדי מקום.
יקיר, אין לי בכלל הרבה ום לא תשובות. ניסיתי להסביר לך כמה מושלם השיר שלך, לטעמי.
ברור. תודה מכל הלב
שיר מזעזע בכנותו, יפה ונורא, יקיר. מה שהכי מזעזע זה לא הדמעות אלא השיחה עם התוהו.
וואו, אמיר. תודה.
שיר קסום. מעניין מה עצמך חושב עליו.
מיכל, נמה לי שיקיר בכלל לא יודע לקרוא. הוא מכתיב לי את דבריו בפֶּה חסר-שיניים, במלוא-הזֶמֶר בגרון, ועדיין – כל אחד מאתנו הולך לכיוון אחר. הנה, רק אתמול מצאתי אותו מנסה להזיז את המקרר, תתארי לעצמך! בכפות ידיים יחפות! בקושי הצלחתי להציל את הבשר מהמקפיא.
באמת מזעזע. תעשה לו שעת סיפור עם "העבד" ושיעזוב כבר את הבשר.
יפה, יקיר. יפה השיר. ו"העבד". איזה ספר ענק. עוד אספר לך על מעללי עם אותו זינגר, מיודענו. לא מהעולם הזה! 🙂
אוי שירה מה כבר עשית עם הזינגר?!
מסע בעולמו הספרותי במוזיאון היהודי בניו יורק! משעשע ביותר. היה לו חוש הומור מצוין. קצת סוטה אפילו, יש לציין. על הגברת בעלת הזקן שמעת?
יקיר,
אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת את השירים שלך. זה לא יהיה מדוייק מספיק. אני מרגישה את השירים שלך, זה יותר מדוייק. אני יודעת אותם. אז אולי יהיה נכון לכתוב שאני אוהבת את השירים שלך, כי ידיעה יכולה להיות מעשה אהבה.