אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב
  • יקיר בן-משה

    נולדתי בתאריך בלתי מעוגל, יש לי חולצה מנומשת עם פסים שחורים, וברגע זה ממש מוריד את העפעפיים לתוך הגוף. מלמד כתיבה יוצרת במסגרות שונות ברחבי הארץ, עורך ספרי שירה ופרוזה, עורך ספרותי של בית ביאליק, עורך ספרותי לפרויקט שירה על הדרך מטעם עיריית תל אביב-יפו, מנהל אמנותי לפסטיבל השירה הבינלאומי "שער"

דידו ואניאס

מי אמר שצריך לצלצל פעמיים? לפעמים אפילו צליל אחד עשוי למעוך את הלב למשך חיים שלמים. והרגע השברירי הזה יתקיים השבוע על בימת האופרה הישראלית בסופה של האופרה "דידו ואניאס", ברגע בו הגיבורה מקוננת כמעט-מתוך קברה, גוססת למוות ונפרדת לשלום מחברתה במשפט המצמרר: "זכרי אותי, אבל אה! שכחי את גורלי". אי אפשר לדמיין את עולם האמנות בלי הדיוק האופראי הזה: ...

קרא עוד »

חייו הקשים של נס מוזיקלי מאופק ועצבני

אין כמעט דרך לכתוב על שופן בלי להרגיש שוטה גמור. זה לא מפני שחסר מידע אודותיו, להיפך: פרדריק שופן השאיר אחריו עשרות מכתבים, כל יצירותיו המוסיקליות שרדו לאורך השנים, ועם פטירתו טרחו קרוביו להעלות על הכתב את זיכרונותיהם על חייו ופועלו; ובכל זאת, קשה שלא להרגיש אוזלת-יד מוחלטת, במלוא מובן המלה, כשרוצים לתאר את הנס המוסיקלי הזה. להבדיל מיצירותיהם של המלחינים ...

קרא עוד »

רק אל תסתובבי לבד ביום חופש

שומע את המארש מהשביעית של בטהובן. רכבתי 40 קילומטר בתוך גוש דן. הביצים שלי כואבות. נכנסתי להתרחץ. שטפתי את כפות הרגליים. השתעלתי. הרמתי גבות מול המראה. הראתי לעצמי שאני עשוי באמת. השתנתי באלכסון. שתיתי כוס מיץ. לא חשבתי דבר במיוחד. קבעתי למחר ללכת לים. כבר קיץ. דיאטה. ללמוד להכניס את הבטן בישיבה. הסתכלתי לתוך הטבור. הרבה זמן שלא הצצתי. אמרתי ...

קרא עוד »

כוס קפה עם המאדאם בטרפליי

כפרפראזה על תהייתה המפורסמת של לאה גולדברג, "איכה תוכל ציפור יחידה לשאת את כל השמיים על כנפיים רפות מעל לשממה" (מתוך השיר "בהרי ירושלים"), נוכל לומר שישנן אופרות שאילולא זמרת אחת, הנושאת את כל היצירה על קולה הצלול, הן היו קורסות ברעש והמולה. כך, בהפקה החדשה לאופרה "מאדאם בטרפליי" מאת פוצ"יני, נדמה שכל סיפור העלילה, המוסיקה החושנית, דמויות המשנה, תפאורת ...

קרא עוד »

הבשר והמים

  עַכְשָׁו, לְאַחַר שֶׁחָזַרְתִּי מִבִּקּוּר אֵצֶל סָבְתָא שֶׁל מֵרַב אֲנִי מַתְחִיל לְהָבִין אֶת הַבָּשָׂר וְהַמַּיִם. קֹדֶם אָכַלְנוּ בֵּיצָה מְבֻשֶּׁלֶת, טְבוּלָה בְּקוֹטֵג" עַל פְּרוּסַת לֶחֶם וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְמֵרַב שֶׁתָּשִׂים לֵב כַּמָּה הַחַיִּים פְּשׁוּטִים בְּפַרְדֵּס חָנָה. "הַכֹּל טִבְעִי כָּאן", הֵעַרְתִּי בְּעוֹדִי גּוֹרֵף אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַבֵּיצָה לְתוֹךְ הַפְּרוּסָה. וְשָׁתִינוּ תֵּה עִם עָלִים קְטַנִּים, אַחַר-כָּךְ עִם עָלִים גְּדוֹלִים גִּהַקְתִּי פַּעַם, פַּעֲמַיִם – עַד שֶׁהֶחְלַטְנוּ ...

קרא עוד »

כוסית קטנה של וויסקי

  כְּשֶׁאֶחְזֹר לְשָׁרוֹן אֶחְזֹר כְּמוֹ אוֹדִיסֵס. הִנֵּה אֲנִי, אוֹדִיסֵס הַשָּׁב לפֶּנֶלוֹפֶּה שֶׁלּוֹ. הֵי גְּבֶרֶת, כַּבְּדִי אוֹתִי בְּכוֹסִית, כּוֹסִית קְטַנָּה שֶׁל וִיסְקִי לְהַחְלִיק בֵּין הַשְּׁקֵדִים. אֲנִי מַפְלִיג אֶל קַרְסֻלַּיִךְ אֶל קַרְסֻלַּיִךְ הַצְּלוּקִים, גַּעְגּוּעַי לְכוּדִים בָּאֵיבָרִים הַחֲלוּדִים, לֹא תִּשָּׁמַע אֶלָּא אֶנְקַת הַצָּהֳלָה שֶׁל גֶּבֶר הַמַּפְלִיג אֶל אִשְׁתּוֹ הַבּוֹדֵדָה, אָז הֵי, גְּבֶרֶת, כַּבְּדִי אֶת הַחוֹזֵר בְּחִבּוּק עֲגַלְגַּל וְהַבִּיטִי בּוֹ אוֹחֵז בָּאֵיבָר הַמְּדֻלְדָּל, מַקִּישׁוֹ ...

קרא עוד »

תחרות כתיבת שירה לתושבי/ות העיר

חברות/ים יקרות/ים בימים אלו, כמדי שנה, פרויקט שירה על הדרך  מטעם עיריית תל אביב-יפו מקיים תחרות כתיבת שירה לתושבי העיר.  הפרס הזוכה – הוצאה לאור של ספר שירה בהוצאת אחוזת בית אנא הזדרזו – נותר שבוע למועד אחרון למשלוח שירים לפרטים: http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/Documents/12516976.pdf בהצלחה!    

קרא עוד »

רעד קפה ביד – לזכרו של אהרן אמיר

האם איש רוח חייב לשאת בתוכו את השיגעון? אתמול נודע שהמשורר, המתרגם והעורך אהרן אמיר נפטר. לילה קודם חלמתי שהוא מזמין אותי לארוחת בוקר בחניון ריק. הבטחתי לו  שבימים הקרובים נפגש לקוראסון ונשתה מיץ תפוזים טרי, והוא חייך. אחר כך התעוררתי, הכנתי קפה, קראתי ברשת על פטירתו, והקיבה התהפכה בכאב. נזכרתי בחלום, בארוחת הבוקר המובטחת, ובעיקר באותו חיוך שהוא נשא כלפי, הממשיך להיות תלוי ...

קרא עוד »

כן, זהו יקיר ידידינו

  וְאִם מִישֶׁהוּ יָבוֹא וְיִטְעַן שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת יַקִּיר – אֶתְוַכֵּחַ אִתּוֹ. עִם בֹּקֶר מַגִּיעַ הוּא אֶל עַצְמוֹ, אוֹחֵז בַּפְּטָמוֹת הַסְּגֻלּוֹת וְהַנִּגּוּן נִשְׁפַּךְ הַחוּצָה. "אֲנִי!" הוּא מְבַקֵּשׁ מִשְּׁתֵּי יָדָיו, אַךְ הֵן מְסָרְבוֹת וּכְבָר אוֹחֲזוֹת בְּמֵיתְרֵי הֶחָלָב הַטְּרִיִּים; "אֲנִי!" מְשַׁדֵּל יַקִּיר אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו וְהֵן מְסָרְבוֹת, עוֹקְפוֹת אֶת מַבָּטוֹ, וּמַבִּיטוֹת פְּנִימָה אֶל הַדְּמָמָה; "אֲנִי!" הוּא מִשְׁתַּטֵּחַ נֹכַח נַפְשׁוֹ הָעִלֶּגֶת, שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמַעַת ...

קרא עוד »

מדרגות קשות של אבן

  מחווה ל"פוגת מוות" מאת פאול צלאן   מַדְרֵגוֹת קָשׁוֹת שֶׁל אֶבֶן אָנוּ יוֹרְדִים אוֹתְךָ חֶדֶר יוֹרְדִים אָב וָאֵם יוֹרְדִים אוֹתְךָ בַּיִת יוֹרְדִים וְיוֹרְדִים מְהַדְּקִים קִירוֹת חֶדֶר בָּרוּחַ שָׁם נוֹשְׁמִים לֹא צָפוּף הוֹרִים מִתְהַלְּכִים בַּבַּיִת וְהֵם מְגָרְדִים מְגָרְדִים זִכְרוֹנוֹת בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים מוּנֶפֶת יָדֵךְ צַלֶּקֶת מִתְהַלְּכִים וְיוֹצְאִים אֶת הַבַּיִת רוֹעֲדִים הַדְּפָנוֹת הֵם קוֹרְאִים לָעוֹרְבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹחֲשִׁים לַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ וִיהַדְּקוּ בּוֹר חֶדֶר ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליקיר בן-משה