אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
חברות/ים יקרות/ים
בימים אלו, כמדי שנה, פרויקט שירה על הדרך
מטעם עיריית תל אביב-יפו
מטעם עיריית תל אביב-יפו
מקיים תחרות כתיבת שירה לתושבי העיר.
הפרס הזוכה – הוצאה לאור של ספר שירה בהוצאת אחוזת בית
http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/Documents/12516976.pdf
אנא הזדרזו – נותר שבוע למועד אחרון למשלוח שירים
לפרטים:http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/_MultimediaServer/Documents/12516976.pdf
בהצלחה!
יקיר, הבאסה הירושלמית… קראתי על זה וחשבתי שזה ממש חבל שזה רק לתושבי תל אביב…:(
צודקת, באמת קורע לב. תדברי אולי עם מחלקת התרבות בעירייה, אולי לנסות לעניין את מקום לשירה המופלא שבלב העיר, ואולי פשוט להגר, כלומר לעשות עליה לתל אביב. יש כאן אויר שירה צלול כיין.
יקיר, שמעתי שעומד לבוא גל עליה גדול מפולין- ואני אהיה הפולניה הכי מיותרת בעיר אז אשאר כבר בי-ם…:)
רק תל אביבים! כאילו שיש שם דירות פנויות!
בקרוב יתחילו להשכיר דודי שמש ואז תוכלי להגר.
אתה ממארגני התחרות?
היה לי חשק לשלוח אם הייתי יודע
– שלא תהיה פוליטיקה.
-שאת השירים הזוכים שהעירייה תפרסם במשך כל השנה, במקומות מרכזיים.
– שהפרסים היו יותר מפתים מתלושים לסטימצקי או הוצאת ספר שירים ב"אחוזת בית". (אם נפשי חפצה לקנות ספרים ב"רובינזון ספרים" לדוגמה, או ב"סיפור פשוט", "תולעת ספרים", ולא בסטימצקי, רשת קפיטליסטית שלה ולספרים יש קשר חלוש? ואם אני רוצה להוציא ספר שירה, אבל לא עכשיו, בעוד שנתיים יהיה לי אוסף שירים מספק בכדי להוציא לקובץ? ואני לא ארצה להוציא אותו ב"אחוזת בית"(=כתר=סטימצקי) אלא, נניח, בהוצאת פרדס החיפאית? או בסיטרא אחרא? או ב"רימונים"???) מה רע במילגה שבה אוכל להשתמש מתי שארצה, בתנאי שזה יהיה לטובת הוצאת ספר שירה פרי עטי?
– שמספיק לפרסם שירים בסגנון "קן לציפור", שיפרסמו שירים ולא פזמונים. אני זוכר שלפני שנתיים או שלוש אני וזוגתי ירדנו מהרחוב הראשי ברמת אביב ג" לכיוון המרכז המסחרי בברודצקי ועל אחורי תחנת אוטובוס אחת מעל למדרגות שירדו בשביל בדרך למרכז, פורסם לו שירו של תמיר גרינברג "קוואפיס" (שיר נהדר שלו). בעקבות כך רכשתי את ספר שיריו ועל אחד משיריו בספר הגבתי משיר משלי שאף פורסם בידיעות.
כאלה שירים.
הרחוב הראשי היה ברמת אביב ולא בשכנתה הצפונבונית רמא"ג.
כמה תלונות, כמה? ברור שתמיד יכול להיות יותר טוב, יותר מוצלח. אבל למה לא לשבח קצת? מה יש, עולה כסף? יקר כמו שכה"ד בת"א? עולה בדם? מרגיש ממסמר לצלב של ישו? אולי במקום להתלונן כל כך הרבה, תכתוב על זה שיר ותשלח? אולי השיר הזה יופיע על אוטובוס ברמתאביב- לא, לא הצפונבונית חלילה, אל תדאג..
מה התמריץ יקר שכמוך. ראשית, אשמח אם תמריץ לפנינו את זהותך. קשה להתרכז בנשף מסיכות. ולהערותיך – יש בכך הרבה מן הטעם הטוב, אך עליך לדעת שהמקומות הראשונים, מלבד זכיה בפרסי תלושי קניה בסטימצקי, זוכים להיות תלויים כחלק משירי הפרויקט בשדרות ובמקומות הציבוריים. בנוגע להוצאת אחוזת בית, זהו שיתוף הפעולה עמם. אם אין בידך כרגע קובץ לפרסום, אני מניח שלא יהיו בעיות לדחות את צאת הספר עד שיושלם כתב היד. העיקר! אני מאוד שמח שאהבת את שירו של תמיד גרינברג, וישנם עוד כמה ברוחו. אין ספק שתכלית החיים היא
הבית אל המשרד, שהרי כולנו פקידים. אשמח, אגב, לקרוא את המחווה שלך לשירו. יקיר
יש דברים ודוברים שעדיף שיישארו באלמוניותם. בנוגע לשירים – אני לא רואה את השירים הזוכים מפורסמים ברחבי העיר, אולי מקסימום כחודש. ומקווה שהפרויקט השנה יהיה ברגל שירים של משוררים מכל הזמנים, ושאלה שיפורסמו במקומות המרכזיים לא יהיו בסגנון "קן לציפור" או "לכל אדם יש שם" של זלדה (שנעשה עמה עוול, יש לה שירים הרבה יותר יפים) ושלא יפורסם חלק מתוך השיר אלא השיר בשלמותו.
ועדיין, תלושים לסטימצקי לא עושים לי את זה.
אין על מה להתווכח, גם אני בעד שירים מורכבים יותר מ"קן לציפור" [הנפלא עד כאב, בדרכו הפשוטה בלי מטאפורות וצעצועי לשון]. ושוב, השירים הזוכים מתפרסמים יחד עם שאר השירים, כחודש וחצי. זהו זמן הפרויקט. ומה הטעם באלמוניות? גם אם תכלית חיינו מהמשרד אל המשרד – הלא איננו חיים במגירה. תן למלים, תן לשירים הזקוקים לאויר – לדבר
כן, בוודאי. בכל זאת עדיף לקרוא שירה בתל אביב מאשר לשנן בפיהוק מספרי רישוי בירכתי המכוניות של פקק כביש החוף, או, חלילה להריח נוף הרים. חזי לסקלי כתב על כך: שירה חייבת לחיות.
יש לי שירררררררררר כתבתי וכולם אהבו אותו אני בטוחה שגם אתם
יקיר היקר,
האם בתור אחד המארגנים תוכל לספר לנו האם יש כבר זוכים? האם הם כבר נודעו ברבים? האם המשתתפים בתחרות רשאים עדיין לקוות שרבע שעת תהילתם עוד תגיע?