אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
כְּשֶׁאֶחְזֹר לְשָׁרוֹן אֶחְזֹר כְּמוֹ אוֹדִיסֵס.
הִנֵּה אֲנִי, אוֹדִיסֵס הַשָּׁב לפֶּנֶלוֹפֶּה שֶׁלּוֹ.
הֵי גְּבֶרֶת, כַּבְּדִי אוֹתִי בְּכוֹסִית,
כּוֹסִית קְטַנָּה שֶׁל וִיסְקִי לְהַחְלִיק בֵּין הַשְּׁקֵדִים.
אֲנִי מַפְלִיג אֶל קַרְסֻלַּיִךְ
אֶל קַרְסֻלַּיִךְ הַצְּלוּקִים,
גַּעְגּוּעַי לְכוּדִים בָּאֵיבָרִים הַחֲלוּדִים,
לֹא תִּשָּׁמַע אֶלָּא אֶנְקַת הַצָּהֳלָה
שֶׁל גֶּבֶר הַמַּפְלִיג אֶל אִשְׁתּוֹ הַבּוֹדֵדָה, אָז
הֵי, גְּבֶרֶת, כַּבְּדִי אֶת הַחוֹזֵר בְּחִבּוּק עֲגַלְגַּל
וְהַבִּיטִי בּוֹ אוֹחֵז בָּאֵיבָר הַמְּדֻלְדָּל,
מַקִּישׁוֹ בֵּין צַלְעוֹתַיִךְ.
הַצְּלָעוֹת נִפְתָּחוֹת כְּמוֹ דַּלְתוֹת מִסְבָּאָה,
נֶחְבָּטוֹת זוֹ בְּזוֹ, וְהָאֵיבָר מַפְלִיג פְּנִימָה.
הוּא מַפְלִיג בֵּין הָאוֹר וְהַדְּמָמָה, מְגַלְגֵּל
עַצְמוֹ קָדִימָה, מְרוֹקֵן גַּעְגּוּעָיו
וְלוֹגֵם מִן הַגָּבִיעַ: הֵי, הִנֵּה אֲנִי מַגִּיעַ.
:)מקסים!
תודה תמי
יקיר, שיבה כהלכתה והגעה – עוד הרבה מעבר,
בשיר נפלא.
תודה אמיר. כמו שאומרים, לחיות בשיבה טובה.
מעולה!!
אהבתי מאוד את ההפלגה פנימה, יופי
של תארוים.
תודה
תודה ליז. האמת, כשהקלדתי את השיר, תשע שנים אחרי שכתבתי אותו לראשונה, התפלאתי בעצמי מאותה הפלגה פנימית. כנראה שכבר הגעתי הביתה, ורק המצוף עוד נוסע.
אכן מקסים 🙂
תודה, לי. ומה שלומך?
לפעמים אני מרגישה כמו התפוח שאני מגררת לבתי בפומפייה… אבל גם הרבה שמח. תודה. 🙂
מה אתה אומר על שם השיר? מה שחשוב זה ההפלגה או הכוס וויסקי?
יש לי הרגשה שההפלגה פנימה.
חוץ מזה אני אוהבת את הקפלים של השיר,כמו מניפה שלאט נפתחת.
להתראות טובה
טובה היקרה, בוודאי שההפלגה חשובה. והכותרת היא, כמו תמיד, תווית שמפנה את האצבע הרועדת לפסנתר הלא נכון
אם אתה מזיין כמו שאתה כותב אתה צריך להיות ממש ממש טוב!!!!!(חבל שאני נשואה…)
נהנית מאוד מאוד לקרוא את השירה שלך!
(וגם מהתמונה שלך… )
אני חושבת שסיפור אודיסאוס ופנלופה משדרג את השיר בכמה רמות למעלה.
מקסים, מיוחד ומשכנע…, אם זה מה שעושה לך כוס ויסקי ?
יקיר יקר
wow
כתבת מקסים
אהבתי מאוד
יפה.
מאחל שמסעותיך בעקבות מיתוסים יהיו עשירים לא פחות ממה שיש להם להציע.
ועם זאת אני סבור ששיבתו של אודיסס/יוליסס אל פנלופה היתה טעונה גם בגעגועי וחפצי הצד שכנגד.