אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות

  אֶת מוֹתוֹ שֶׁל אָבִי יָכֹלְתִּי לַחְזוֹת, כְּמוֹ-גַּם אֶת מוֹתָהּ שֶׁל אִמִּי, אַךְ אֶת מוֹתִי שֶׁלִּי לֹא יָדַעְתִּי. כְּשֶׁאֲבִי בָּא אֶל מִטָּתִי הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי מֵת, שֶׁלֹּא יָעִיר אוֹתִי מִן הַחַיִּים. וְהוּא נִשְׁכַּב, מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּנֵּק, מַה כְּבָר יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? הֵרַחְתִּי אֶת הַצַּחֲנָה, וְעִם כָּל לִטּוּף שָׁמַעְתִּי אֶת גּוּפִי נִתַּק מִמֶּנִּי. בְּהַדְרָגָה, כְּשֵׁם שֶׁמְּסִירִים חִתּוּל מִתִּינוֹק, נִרְעַדְתִּי: רְצוּעוֹת בָּשָׂר צְרוֹרוֹת בְּפִנַּת הַחֶדֶר, וְנִשְׁמָתִי ...

שָׂרִית, הָאוֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגַּלְגֵּל? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! עַל הַמִּרְוָח הַדַּק שֶׁבֵּינֵךְ לְבֵינִי מִתְגַּלְגֵּל גּוּף עֵירֹם מִמַּאֲמָץ, הַבִּיטִי בּוֹ! הַבִּיטִי בַּחַמּוּקַיִם הַשּׁוֹקְדִים, הַמְּפַרְפְּרִים, הַמְּטַלְטְלִים אֶת אֵיבְרֵיהֶם בֵּין הַקִּירוֹת, בְּמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ, הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב, הַבִּיטִי בַּחַמּוּקַיִם הַחוֹמְקִים מִכָּל מַבָּט, חֵפֶץ, עַיִן תּוֹבְעָנִית, הָאוֹמַר שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגַּלְגֵּל?! אֲנִי הוּא הַמִּתְגַּלְגֵּל! מִן הַצַּד אֶל הַצַּד, מִן הַפְּנִים אֶל הַפְּנִים, מִן הַגּוּף אֶל הַגּוּף אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ בִּמְהִירוּת ...

  שָׂרִית מְאַחֶרֶת לְבֵית הַקָּפֶה וַאֲנִי דּוֹאֵג סָמוּךְ לַשֻּׁלְחָן. רָאִיתִי אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה מַבְשִׁילוֹת עַל פִּרְחֵי הַפְּלַסְטִיק, כָּאן מַרְגִּישִׁים אֶת עֲצַבֵּי הָרְחוֹב. כְּכָל שֶׁהִיא תְּאַחֵר גּוּפִי יִרְבַּץ עָלַי כְּמוֹ חָבֵר בָּזוּי שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְסַלְּקוֹ מֵהַשֻּׁלְחָן, וְשָׂרִית מְאַחֶרֶת. וַאֲנִי דּוֹאֵג סָמוּךְ לְעַצְמִי. רַק הַמֶּלְצָרִיּוֹת חַגּוֹת: לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לְשׂוֹחֵחַ? בְּקֹשִׁי נוֹתְרוּ בִּי עַפְעַפַּיִם לִנְעִילָה, וַאֲנִי דּוֹאֵג שֶׁמָּא אֲנִי הוּא הַמְּחַכֶּה, שֶׁמָּא הַדְּאָגָה הִיא ...

  אִם תִּשְׁאֲלוּ לְמַה אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ, בְּקֹשִׁי אוּכַל לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ. אֶתְמוֹל זֶלְדָּה יָשְׁבָה עַל בִּרְכַּי וְלִקְּקָה אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ. מְאֻחָר יוֹתֵר נָשָׂאתִי אוֹתָהּ לְכִוּוּן סַפַּת הַסָּלוֹן. הִשְׁכַּבְתִּי אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת וְשָׁמַעְנוּ אֶת קַנְטָטָה 144 שֶׁל בָּאךְ. כְּבָר בַּהִמְנוֹן הָרִאשׁוֹן הִיא עַצְמָהּ אֶת עֵינֶיהָ. נָשְׁכָה אוֹתִי בַּעֲדִינוּת. אִם תִּשְׁאֲלוּ, אָשִׁיב שֶׁאֲנִי לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ לְשׁוּם דְּבַר פְּרָט לַמְּשֻׁלָּשׁ הֶעָמֹק שֶׁנִּפְעַר בֵּין הַחֲתוּלָה, ...

  רַק אַחֲרֵי שֶׁשָּׂרִית אָמְרָה לִי לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת מָצָאתִי אֶת יִשְׂרָאֵל חָפְשִׁיָּה מִדְּאָגוֹת. כְּלוֹמַר, עֲדַיִן הִבְהֲבוּ פִּגּוּעִים עֲדַיִן הִפְשִׁילוּ תַּחְתּוֹנִים אֵי-שָׁם בְּמִזְרַח הָאָרֶץ כְּלוֹמַר גַּם כָּאן מְיַשְּׁרִים קִירוֹת אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי כְּשֶׁאֲנִי פּוֹסֵעַ בֵּין מָחוֹג לְמָחוֹג, חָפְשִׁי כְּמוֹ צְלִיל בָּקוּעַ אֵי-כָּאן בְּמֶרְכַּז הַנֶּפֶשׁ כְּלוֹמַר גַּם שָׁם

  עֶרֶב שַׁבַּת יוֹרֵד אֶל הַבַּיִת, ג"וֹן לֶנוֹן יוֹרֵד אֶל הַבַּיִת קֻפְסַת גְּבִינָה יוֹרֶדֶת, מְכוֹנִית, חַלּוֹן אָבִיב יוֹרֵד אֶל הַבַּיִת, בַּיִת יוֹרֵד אֶל הַבַּיִת יֵשׁ לִי הַכֹּל. הַחֶדֶר הוֹלֵךְ וְנִסְגָּר לִקְרָאתִי.

וְאוּלַי בְּעֶצֶם אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לֶאֱלִינוֹר בִּגְלַל שֶׁאֵין לִי עִם מִי לְדַבֵּר. כְּבָר שָׁבוּעוֹת שֶׁאֲנִי בְּמָכוֹן כֹּשֶׁר, מֵסִיט אֶת הַמִּלִּים מִתוֹךְ הַגּוּף וּבְכָל הַזְּמַן הַזֶּה מִתְגַּלְגֶּלֶת לִי הַפּוֹלִיטִיקָה עַל הַשְּׂפָתַיִם. אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לֶאֱלִינוֹר. אֶל הַדִּבּוּר הֶעָקָר עַל הַפָּלֶשְׂתִּינָאִים, הַפִּגּוּעִים וְכָל הַמְּזוּזוֹת הַלָּלוּ שֶׁמִּתְהַלְּכוֹת בֵּין מַשְׁקוֹפֵי הַמְּצִיאוּת. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שׁוֹכֵב מְצוּנְטַר וְהַגּוּף שֶׁלִּי פּוֹרֵחַ כְּמוֹ שׁוֹשָׁן! בְּמָכוֹן הַכֹּשֶׁר קִבַּלְתִּי מְשִׂימָה: לְקַפֵּל אֶת ...

  שָּׁרוֹן בִּקְּשָׁה לָדַעַת הָאִם הַיַּשְׁבָן שֶׁלָּהּ הִתְעַגֵּל בַּשְּׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים, וְהֶעֱדַפְתִּי לִשְׁתֹּק. "אַתָּה יוֹדֵעַ", אָמְרָה פִּתְאוֹם, "אֲנִי שׂוֹנֵאת מְשׁוֹרְרִים שֶׁלֹּא מִתְבַּזִּים. אַהֲרֹן שַׁבְּתַאי מֵעוֹלָם לֹא נִסָּה לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה. תָּמִיד הוֹלֵךְ יָחֵף, בְּלִי בְּגָדִים, בְּלִי חָכְמָה, וְגַם אַתָּה אַף פַּעַם לֹא נִכְנַסְתָּ לְחֲנוּת שֶׁל מוּתָגִים". נִסִּיתִי לְהָבִין עַל מַה הִיא מְדַבֶּרֶת, דִּמְיַנְתִּי אוֹתָהּ לַמֶּלֶךְ לִיר לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי הַאִם אֲנִי נֶאֱמָן ...

    כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר מִישֶׁהִי שֶׁמּוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי, אֲבָל אֵין לִי אֹמֶץ לָגֶשֶׁת וּלְדַבֵּר אִתָּהּ. הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בַּבַּיִת, הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּלִי חֻלְצָה וְנִסִּיתִי לְתָאֵר לְעַצְמִי אֵיךְ זֶה לְבַלּוֹת אִתָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת. בָּרוּר שֶׁנָּרִיב בַּפְּגִישָׁה הָרְבִיעִית, אֲבָל הַתְּשׁוּקָה תְּנַצֵּחַ. אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַיַּשְׁבָן הֶעָגֹל, אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ מִתְרוֹמְמוֹת יְרֵכֶיהָ מֵעַל גַּלְגַּל הָאוֹפַנַּיִם וְאֶת הַלָּשׁוֹן הַנִּלְעֶסֶת בְּפִיהָ. ...

  שיחה בדויה עם יוצר שהיה באמת   את פרננדו פסואה לא היה קשה לזהות. קבענו בבית קפה בליסבון, וניגשתי לאדם היושב בשולחן הפונה לחלון. הוא הביט החוצה שעה ארוכה, לא מעלה או מוריד חיוך משפתיו, עד שהחלטתי לדבר. תגיד, אמרתי, זה נכון שכולם אתה? פרננדו עדיין לא הביט לעברי, אך לפתע החל מוציא את המלים מפיו בבהילות, כגנב המחפש ...