אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות

    עָדִיף שִׁיר רַע מִדֵּיְט טוֹב. רְבִיעִיַּת מוֹזַאַיְקְ מְנַגֶּנֶת מוֹצַרְט וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ מִלִּים. כְּבָר כָּתַבְתִּי שֶׁבִּטַּלְתִּי עִם הִילִי,  וַאֲפִלּוּ אֶת מוֹצַרְט הַלְבַד הַזֶּה סוֹבֵב כְּמוֹ גָּלֶרְיָה  רֵיקָה מִצִּיּוּרִים. בַּעַל הַמָּקוֹם הִסְתַּלֵּק עִם הָאוֹצֶרֶת וּבְכָל הַקָּטָלוֹגִים מוֹפִיעָה שְׁגִיאָה בַּהַדְפָּסָה. נוֹלַדְתִּי וְחָלִיתִי בְּתַאֲרִיךְ בִּלְתִּי מְעֻגָּל. יֵשׁ לִי חֻלְצָה צְהֻבָּה עִם פַּסִּים שְׁחֹרִים וּבַמַּאֲפֵרָה הַסִּיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת כְּבָר כַּמָּה דַּקּוֹת. הִנֵּה, כָּתַבְתִּי שִׁיר. ...

פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ מֵנִיחַ הַיָּרֵחַ אֶת עַפְעַפָּיו הַכְּבֵדִים, וְנִרְדַּם. בְּעוֹד אָנוּ שְׁנֵינוּ מַלְאָכִים טְבוּלֵי-כְּנָפַיִם מַסִּיחִים  אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר מִלָּבוֹא. פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ, גַּם זֶה יוֹתֵר מִדַּי. אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ בִּזְהִירוּת בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַנְּשִׁימָה לְבֵין הַלְמוּת הַנְּשִׁימָה, בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַגּוּף לְמַמָּשׁוּתוֹ – מִישֶׁהוּ חֹפֶן אֶת שְׁמֵךְ בְּזוּג עֵינַיִם פוֹהְקוֹת: חֶצְיוֹ, עַפְעַףְ חֶצְיוֹ, תְּנוּמָה הוֹי אֲהוּבָתִי, לְאָן אַתְּ פּוֹסַעַת  בַּרֶגַע בּוֹ ...

הוי צ'לצ'ינסקי, כשאצבעות ידייך יהפכו לקורי פחם, אדלה ממך חשמל. כן, רחצתי הלילה גוף עירום ממאמץ, בהתרגשות חפה מגינונים – והבטתי בך, צ'לצ'ינסקי היקרה, וידעתי: נגסתי הבוקר את המלה "בוקר", והנה טבלתי בנחל ובעץ. אני בא אל העץ ללמדו להיות בית. אני בא אל הבית ללמדו להיות חלון. מישהו הניח על מסגרת החלון מכתב. פתחנו וקראנו: "חלום אותי". הוי יפיופה ...

  הִתְחַלְתִּי לִשְׁמֹעַ מוּסִיקָה עֲרָבִית, שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים עִירָאק, מַה צָּרִיךְ יוֹתֵר?! רָקַדְתִּי בַּחֶדֶר, קִפַּלְתִּי אֶת אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם וְעָשִׂיתִי 'שִׁיק' בְּכָל פַּעַם שֶׁהוֹפִיעַ הַתֹּף. בַּשִּׁיר הַשְּׁמִינִי הִתְקַשְּׁרוּ מֵהַדֹּאַר לְבָרֵר הֵיכָן אֲנִי גָּר. בַּשִּׁיר הָעֲשִׂירִי לֹא הָיוּ יוֹתֵר טֶלֶפוֹנִים, אָז הִמְשַׁכְתִּי לִצְחֹק. הַמּוּסִיקָה נִגְמְרָה וְהָאֲוִיר עָמַד דָּחוּס בְּתוֹךְ הַחֶדֶר. נִסִּיתִי לְהַפְשִׁיט אֶת עַ צְמִי, לְהַגִּיעַ עִם כַּפּוֹת הַיָּדַיִם לָרִצְפָּה, עָשִׂיתִי כָּל מַה ...

  "אֲנִי אוֹמֶרֶת אֶת זֶה לְךָ כִּידִידָה, אֲפִלּוּ כַּחֲבֵרָה, מָה אַתָּה צָרִיךְ לִצְנֹחַ עָלַי עִם פִּיגָ'מָה!" גִּמְגַּמְתִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב לְהִתְחַתֵּן עִם נָשִׁים עַקְשָׁנִיּוֹת, אֲבָל הִיא מִהֲרָה לְהוֹסִיף שְׁ"בִּכְלָל, יֵשׁ לִי יַלְדָּה קְטַנָּה אָז תִּמְצָא מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, רֵיקָה, שֶׁתַּעֲשֶׂה לְךָ יְלָדִים וְדַי, הַבָּטֶרִיָּה שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן נוֹזֶלֶת לִי לְתוֹךְ הָאֹזֶן. אֵין לָנוּ יוֹתֵר עַל מַה לְּדַבֵּר." בָּאתִי אֵלֶיהָ הַבַּיְתָה וְשִׂחַקְתִּי עִם הַיַּלְדָּה. הִרְכַּבְנוּ ...

אני מכיר אנשים (ואת עצמי ביניהם) שיכולים להישבע שריגולטו היא האופרה שלימדה אותם לאהוב מוסיקה. צריך לשמוע בכדי להאמין: המלחין ג"וזפה ורדי הצליח להפוך את סיפור המחזה "המלך משתעשע" של ויקטור הוגו מערימה בינונית-למדי של גיבובים דרמטיים לכדי מנגינה תיאטרלית, חושנית מעין כמוה, בעלת מרקם תשוקתי ומהפנט. די אם נשמע את קולה המתייפח את הגיבורה ג"ילדה המתארת לפנינו את אהובה, ...

  אֶת הָאֶקְסִית הַבָּאָה פָּגַשְׁתִּי לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְיָאַשְׁתִּי לְהַבִּיט בַּשָּׁעוֹן. בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר, הִיא רָכְבָה עַל אוֹפַנַּיִם וְנִסְּתָה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ יֶלֶד, כִּי בְּגִיל 38 הָאִינְטֶרְקוֹם לֹא מַפְסִיק לְצַלְצֵל בְּתוֹךְ הַגּוּף. עָבְרוּ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים בְּאוֹתָהּ מִטָּה, אוֹכְלִים שְׁנִיצֶל קָפוּא וּמְסַמְּנִים בְּעִפָּרוֹן עִגּוּלִים בַּקָּטָלוֹג שֶׁל אִיקֶאָה. אֲנִי אוֹהֵב אֶת אוֹרִית, אֶת הַגּוּף הַצָּרְפָתִי הֶעָגֹל שֶׁלֹּא מַפְסִיק לִצְחֹק כְּשֶׁקּוֹרְאִים לוֹ ...

     כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מָקוֹם וְהַלֹּא שְׁנֵינוּ לְבַד כָּאן הַלַּיְלָה, אֲנִי אוֹמֵר לְשָׂרִית וּמִתְכּוֹפֵף לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר. אֲבָל הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת: הִבְטַחְתָּ לְגַלּוֹת לִי הֵיכָן לִמְצֹא אוֹתְךָ כְּשֶׁאַחְלִיט לָלֶכֶת. אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל אֲרוֹן הַסְּפָרִים, וְהִיא לֹא מְרוּצָה. הִנֵּה כָּאן, אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הָרֶוַח  בֵּין צְלִילֵי הַכִּנּוֹר שֶׁל סִיבֵּלְיוּס,  עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁל מֵי הָאַמְבָּט  בְּעֹמֶק  פִּי הַטַּבּוּר, אֲבָל הִיא לֹא מְרוּצָה. ...

    משיר השירים ועד דה-סאד: מבחר טקסטים ארוטיים   העולם קדוש! הנפש קדוש! העור קדוש! החוטם קדוש! הלשון והזין וכף היד וחור התחת קדוש! (אלן גינסברג)   כמה כיף לכתוב על הגוף! למרות שהורגלנו לקרוא את הספרות כצומת של ערכים ורעיונות, אין ספק שבכל פעם שמצאנו איזשהו תיאור ספרותי של גוף נוגע בגוף – מיד חגגנו! והלא כל אחד ...

  אָנוּ – גְּלּוּחֵי מִין וְדַעַת – מַדְהִירִים תְּשׁוּקוֹתֵינוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׂדֶה, לִקְלֹף אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: בָּאנוּ הַבַּיְתָה! הַצִּמָּאוֹן לוֹגֵם אֶת גּוּפֵינוּ, וְהָרָעָב זוֹחֵל כְּמַקָּק בִּנְחִירֵי הַבַּיִת, מַזְנִיקֵנוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת בְּעוֹד שֶׁאָנוּ – גְּלּוּחֵי קְסָמִים וּפֶתַע – מְנַסִּים כּוֹחֵנוּ בִּכְתִיבָה: בָּאנוּ הַבַּיְתָה אֶל הַמִּטָּה הַזּוּגִית! יַקִּיר קָפַץ לַחֲפֹן אֶת עַכּוּזוֹ, אֲנִי כִּיתַתְתִי מַבָּטִי לְעֶבְרוֹ, וּבְעוֹד הַזְּמַן נוֹבֵר בְּעָרְמַת הַזְּמַן, קַמְנוּ וְהֶחְלַטְנוּ: ...