אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ מֵנִיחַ הַיָּרֵחַ אֶת עַפְעַפָּיו הַכְּבֵדִים, וְנִרְדַּם.
בְּעוֹד אָנוּ שְׁנֵינוּ מַלְאָכִים טְבוּלֵי-כְּנָפַיִם מַסִּיחִים
אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר מִלָּבוֹא.
פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ, גַּם זֶה יוֹתֵר מִדַּי.
אֲנִי בָּא אֵלַיִךְ בִּזְהִירוּת
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַנְּשִׁימָה לְבֵין הַלְמוּת הַנְּשִׁימָה,
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַגּוּף לְמַמָּשׁוּתוֹ –
מִישֶׁהוּ חֹפֶן אֶת שְׁמֵךְ בְּזוּג עֵינַיִם פוֹהְקוֹת:
חֶצְיוֹ, עַפְעַףְ
חֶצְיוֹ, תְּנוּמָה
הוֹי אֲהוּבָתִי, לְאָן אַתְּ פּוֹסַעַת
בַּרֶגַע בּוֹ הַבֹּקֶר נוֹשֵׁק לַחֲלוֹמֵנוּ הָרָטֹב?
לפני שבועיים נסענו כולנו במכונית.
הבן הגדול שלי שאל אם מלאכים הם אמיתיים.
אמרתי שברוררר שכן.
איך אפשר לחיות בעולם ללא מלאכים.
טוב להיות המלאכים של עצמנו
וטוב לפגוש את מלאכי השרת מרפרפים מעל נשיקה של בוקר.
אפילו הירח הזקן ירים חצי עפעף מחייך.
כשהילדים שואלים על מלאכים סימן שהצעיר על העיניים אינו הדוק מספיק. לכן הם תמימים, הילדים, ולכן הם מתוממים, המלאכים. והיכן אנחנו נמצאים? הו מיכל, אני עדיין ברושם הנפלא מהשיר שכתבת בפוסט.
מהשיר שלך די ברור היכן ראוי לנו להימצא.
הסמקתני. באמת. האינך חש את שכולנו חשים? את בעית המיקב (הרי גם לבלגאן צריך להיות מיקצב, לא?)???
אין לי בעיה עם מקצב אלא עם מזג האויר, שהרי תמיד הוא מפריע לי לנשום ברווחים שקולים. לפני כמה שנים דלגתי על שתי נשימות ומאז אני ממהר להדביק את נשיפותיי. לכל פעימה לב. לכל פעמון גוף. מיכל אל תסמיקי, גם לכפות הלחיים מגיע אויר לנשימה.