אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
אָנוּ – גְּלּוּחֵי מִין וְדַעַת – מַדְהִירִים תְּשׁוּקוֹתֵינוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׂדֶה, לִקְלֹף אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: בָּאנוּ הַבַּיְתָה! הַצִּמָּאוֹן לוֹגֵם אֶת גּוּפֵינוּ, וְהָרָעָב זוֹחֵל כְּמַקָּק בִּנְחִירֵי הַבַּיִת, מַזְנִיקֵנוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת בְּעוֹד שֶׁאָנוּ – גְּלּוּחֵי קְסָמִים וּפֶתַע – מְנַסִּים כּוֹחֵנוּ בִּכְתִיבָה: בָּאנוּ הַבַּיְתָה אֶל הַמִּטָּה הַזּוּגִית! יַקִּיר קָפַץ לַחֲפֹן אֶת עַכּוּזוֹ, אֲנִי כִּיתַתְתִי מַבָּטִי לְעֶבְרוֹ, וּבְעוֹד הַזְּמַן נוֹבֵר בְּעָרְמַת הַזְּמַן, קַמְנוּ וְהֶחְלַטְנוּ: לְהָטִיל קֵיסָם בְּעוּגַת הַלַּיִל הַשָּׁחֹר! כָּל אֶחָד נָגַס עָנָן, יַקִּיר טָבַל פָּנָיו בְּתִמָּהוֹן, מַה יָּכֹלְנוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁתַקְנוּ, מַרְאֵה עֵינַיִם כְּאֶלֶף חִצִּים. וְשָׁקַעְנוּ בַּשִּׁכְחָה וְשָׁכַחְנוּ אֶת הַפְּנִים לְהָטִיל גּוּפֵנוּ לְאָחוֹר, לְמָּקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִין וְאֵין בּוֹ דַּעַת, וְסָגַרְנוּ אֶת הַבַּיִת לַחְלֹץ קוֹלַר שַׁאֲגָתֵנוּ, וְהָפַכְנוּ גְּרוֹנֵנוּ מֵיתָרִים שֶׁהָפְכוּ לְמַנְגִּינָה בְּעוֹד שֶׁאָנוּ – גְּלּוּחֵי יֵאוּשׁ וְדֶמַע – גֵּרַדְנוּ זִכְרוֹנוֹת וְעָרַמְנוּ שִׁכְחָה, לִגְלֹל צְחוֹקֵנוּ מִן הַקִּיר, דָּבָר זוּלַת קִיר, עַד שֶׁאֲנִי צָעַקְתִּי "יוֹם" וְהַקִּיר הָפַךְ דִּלּוּג, שֶׁהָפַךְ לְהַכָּרָה, וְהֵקַמְנוּ צְוָחָה בְּעוֹד צִנַּת צִפּוֹרֵי הַלַּיְלָה פּוֹשֶׁטֶת תּוֹכֵנוּ לְדֶגֶל סָגֹל שֶׁהָפַךְ צְרִיחַ, שֶׁהָפַךְ צַמְּרוֹת תַּלְתַּלִּים, וְיַקִּיר הִתְרַגֵּשׁ "קָדִימָה", וְהָאֲמִירָה נֶחְנְקָה בְּאֶצְבְּעוֹת הָרוּחַ שֶׁהָפְכוּ לְבָשָׂר כְּשֶׁהַחֶדֶר קָרַס אֶל הַקִּיר שֶׁקִּפֵּל פָּנָיו לְאָחוֹר. וּמָצָאנוּ שִׁכְחָה וְזָכַרְנוּ גֵּרוּדִים וּמָצָאנוּ אֶת הַמִּין וְאִבַּדְנוּ אֶת הַדַּעַת וְלָגַמְנוּ, הוֹי כַּמָּה שֶׁלָּגַמְנוּ, מִן הַפֶּצַע הַקּוֹלֵחַ וְכָךְ – שְׂעִירֵי מִין וְטַעַם – אִבַּדְנוּ אֶת הַחֵשֶׁק וְכָתַבְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכֹּחַ אֶת עַצְמֵנוּ.
אהבתי את היקיר שהפך לקיר שהפך לדילוג.חוץ מזה איזה כיף לגלות את כתיבתך גלוחת האשמה ומלאת השמחה. כיצור נטול מחשב ביומיום אנצל סופשבוע זה לקרוא עוד ממילותיך.
איזה כיף. לא אנשום כל הסופשבוע.
אהבתי
רבה תודה. אגב, מירי, מה דעתך על גולדי?
גולדי?את האמת היה לי קשה להתרגל ואחר כך נשברתי.אני חושבת שהיא המלכה הראויה.
בוא נודה בכך ונרוחם. הדמות הויזואלית שלה גאונית. מקווה שזה אורגינל ולא לקוח מיצירה של מישהו אחר. והקובץ האחרון של הדימויים בגלוייה מושקע ורציני.בתור פוריטנית מתוך הגנה עצמית אני נמנעת לרדת..או לעלות לשפה שלה , אבל שמחה שהיא כאן לנער את הרצינות מרבצה. זה גם מה שאתה עושה בדרכך. תשמור על הקו
אל תתבלבל איתה . היא מבלבלת וסוחפת.אבל גם כל אחד מיקירי ויקירות הספיירה.תחי האינדיוי…וגומר
ברור. ולומר את האמת, במבט ראשון השפה שלה מדליקה, אבל אחר כך התקשתי להתרגל להיפר וולגריזציה של הלשון. אני מת על הפרסונה הזאת, אבל השפה, השפה…
חלילה!!!נשום כאוות נפשך את האויר הלילה התלאביבי שכבר מבטיח סתו וגשם ברחובות.וגם כי אם לא תנשום תלתליך לא רק שלא ינבחו,יש מצב שהם אפילו ישכחו לדבר עם ועל זלדה בחתולית.
מיכל, כבר הספקת להכיר את זלדה?! תראי אותי, עדיין לא נושם. מחזיק באצבעות הרגליים את כל כרכי האנציקלופדיה העברית, בכדי שלא תברח לי הדיקציה מהלשון. הנה, רק לפני כמה שעות מצאתי בטעות, ממש במקרה, בפינת החדר, את הערך "מיסטיקה". החזרתי אותה כמובן לאנציקלופדיה. אחר כך נאלצתי להיאבק עם ישעיהו ליבוביץ", שלא הסכים לוותר על "אריסטו", עד שגם הוא ויתר – – אח, מה זה חשוב! העיקר שהסופשבוע עדיין לא נגמר. מיכל, האם גם את מדגדגת את העברית בכפות הרגליים?
אוי, כיף אתך.
תודה יקירתי, נו, אז.. בואי תצטרפי
ואולי היא המדגדגת אותי בנעימות רבדיה?
וכמשחק של ילדים בגן,אנ"לא נשארת חייבת ומדגדגת,מדרגת,מבלגנת דיגדוגי דימוי?
העברית מנדנדת את רגליה על הלשון. אתמול תפסתי אותה, שלא תעוף לתוך החושך, שלא תתרחק יותר מדי. היום אני כבר מוותר. ממילא היא מדברת עם כל אדם, מלבדי. היא מסוגלת להתמכר לסוכריות, גני משחקים וטיולי רכבת, רק לא אלי. העברית הזאת נמצאת אצל כל אחד אחר, אבל אצלי היא איננה. והלשון ריקה כבר כמה שעות, אפילו להביט במראה קשה לה, שלא לדבר על הרמת רגליים באוויר. אוי מיכל, אל תפחדי מדגדוגי דימוי. זה כל מה שיש לנו להניף כלפי עצמנו.
דרה לפני שחוזרת להיות יצורנטולאינטרנט…
א.היא לא עזבה אותך מעולם ואתה לא אותה,כך חשתי במהלך סופשבוע זה.
ב.לפחד מדיגדוגים?מה פתאום זה כיף לצחוק!!!!!!!!!
סליחה טעות הקלדה "דקה לפני…."
מיכל, אל תעזבי אותי למשך שבוע שלם!