אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות

נִפְרַדְתִּי מְנוֹעָהּ אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַדְתִּי מִשָּׁרוֹן וְהִכַּרְתִּי אֶת יְמִימָה שֶׁהִכִּירָה לִי אֶת אוֹרְנָה, אָז פָּגַשְׁתִּי אֶת אַקִיקוֹ שֶׁהִפְגִּישָׁה אוֹתִי עִם שָׂרִית וְיָצָאתִי עִם סְתָוִית שֶׁהוֹצִיאָה אוֹתִי לְאוֹרִית, בֵּינְתַיִם הִתְרַגַּשְׁתִּי מֵעֵינַת אַךְ כְּבָר הִרְגַּשְׁתִּי לְדָּלִילָה וְיָדַעְתִּי אֶת יִפְעַת שֶׁיִּדְּעָה אוֹתִי לְמַעְיָן, אָז נִמְשַׁכְתִּי לְמֵרַב שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי לֶאֱלֹהִים וְהִתְפַּעַלְתִּי מִיַהְלִי כְּשֶׁהֻפְעַלְתִּי עַל נָעֳמִי, כָּךְ הִצְטָרַפְתִּי לְמָרִינָה שֶׁצֵּרְפָה אוֹתִי לַפַרְגוֹלִית וְגִמְגַּמְתִּי לְהַגָּר שֶׁגִּמְגְּמָה אוֹתִי ...

הילד היפוליטס שוכב בשדה. מעליו מרשרשים כוכבים כנחיל נמלים אדמדמות. הילד היפוליטס שוכב, ובפיו שאלה אחת בלתי פתורה. והשדה שותק. כמוהו שותקים העננים וטיפות הירח הנושרות על גופו העייף. סוף הקיץ. ומזה זמן מבקש היפוליטס להצטרף אל איבריו הפנימיים, "כשמש הנוגהת אל פני הים" צוחק הילד, ונרדם. ובחלומו נמלה אחת קטנה, אדמדמה, גורפת את השמיים באצבעותיה הדקות. היפוליטס צוחק בחלום. ...

  פורסם בערב החג במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ מוקדש ליעל לישראל כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי מַבִּיט אֶל הָעוֹלָם מִבַּעַד לְזוּג לַפִּידִים. רַק בְּמַזָּל מָצָאתִי אֶת עַצְמִי נִשְׁמַט לְתוֹךְ שִׂיחָה עִם מָרִינָה, פִּתְאוֹם הִיא לֹא זָכְרָה אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי. "בֶּן-מֹשֶׁה", אָמַרְתִּי בִּמְהִירוּת בְּטֶרֶם יִתְנַפְּלוּ עָלַי הָעִירָאקִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי. גַּם כָּכָה הֵם רוֹדְפִים אַחֲרַי שֶׁאָבוֹא לִלְוָיוֹת, חֲתֻנּוֹת וּלְחִיצוֹת יָדַיִם מְזֹרָזוֹת ...

    1. אי אפשר שלא להשתנק בפעם האלף מהסונטה האחרונה של שוברט לפסנתר. ארבעה פרקים. בחודשים האחרונים לפני מותו. אתה מרגיש את "האחר" נוגע בך, וכל אצבעות הרגליים רועדות בתשוקה. פרק ראשון איטי, גוף גדול שמתהפך שוב ושוב לתוך עצמו; פרק שני מתחיל מהורהר, פתאום שוצף בזרימה, וחוזר להרהוריו; פרק שלישי, הסקרצו המקסים, גן משחקים מלודי, שרק מלחין כמו שוברט מסוגל ...

     זְמַן רַב לֹא בָּא בִּי הַחֵשֶׁק לִכְתֹּב. וּבְכָל זֹאת, כַּף הַיָּד מִתְעוֹרֶרֶת, מְחַפֶּשֶׂת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ אַחַר נֹסַּח מַחֲשָׁבָה לִצְלֹף אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: הַתַּלְתַּלִּים שֶׁלִּי נוֹבְחִים הַלַּיְלָה! מֵעֵבֶר לַמֵּצַח מִשְׂתָּרֵעַ יַעַר, בֵּין עֵצָיו נָעוֹת הַנְּמָלִים הַשְּׁחֹרוֹת הַמִּתְחַפְּרוֹת עָמֹק בִּבְדִידוּתָן. אָכֵן, מַה שֶּׁמִּסְתַּתֵּר בַּלַּיְלָה סוֹפוֹ לְהִזָנֶק עִם בֹּקֶר. הֵבַנְתִּי זֹאת בָּרֶגַע בּוֹ הֵצַצְתִּי לָרִאשׁוֹנָה בַּחֲרִיץ הַטַּבּוּר וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִסְתַּכֵּל עָלַי ...

  הייתי נועל את כפתורי הבית שלא יפרוץ חוש ההומור, מסדר את המראָה מול התלתלים, מיישר את הפיק של הברכיים – והולך לישון עם עורכת האתר שירלי צ"לצ"ינסקי. בבוקר היינו שותים קפה ומרכיבים ביחד מסלולי טיסה לאתר. את שלושת הבלוגים הראשונים לא היינו מזיזים, כי יש לנו כבוד לאמנות, אבל לפני שנסיים את הקצף של הקפה של הבוקר, כבר נסיט ונערבב את ...

כַּמָּה שָׁעוֹת אַחֲרֵי שֶׁהַכַּסְפּוֹמָט בָּלַע לִי אֶת הַכַּרְטִיס שָׁכַבְתִּי עִם שָׂרִית. לֹא הִצְלַחְנוּ לִגְמֹר. רַק בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁחָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי עָשִׁיר כְּמוֹ הַזָּקָן שֶׁל הֶרְצְל, מָלֵא כִּנִּים וְהַבְטָחָה שֶׁל מְדִינָה, הִצְלַחְתִּי סוֹף-סוֹף לְהִתְהַפֵּךְ אֶל הַשֵּׁנָה.

הַמְּשׁוֹרֵר שׁוּב אֵינוֹ יוֹצֵא אֶת בֵּיתוֹ, וּבֵיתוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. כִּשְׁנֵי מְחוֹגִים אִטִּיִּים בִּשְׁעוֹן-הָעוֹלָם, מַפְסִיעִים הַמְּשׁוֹרֵר וּבֵיתוֹ אֶת קוֹלָם בִּרְוָחִים שְׁקוּלִים: הַמְּשׁוֹרֵר מְעַבֵּר אֶת שְׂפָתוֹ לְזֶמֶר חֲגִיגִי, בֵּיתוֹ מַפִּיל אֶת צְלִילָיו לְאָחוֹר. כַּמָּה מֻפְשֶׁלֶת הַמִּלָּה "בַּיִת",  כַּמָּה עֵירֹם הַקּוֹל הַלּוֹחֵךְ אוֹתִיּוֹת עַל מִפְתַּן הַגָּרוֹן. הַמְּשׁוֹרֵר שׁוּב אֵינוֹ יוֹצֵא, הַשִּׁירָה יוֹצֵאת בִּמְקוֹמוֹ. בִּמְהִירוּת, כַּשְּׁתִיקָה הַנִּתֶּזֶת מִן הַשֶּׁקֶר יוֹצֵאת הַשִּׁירָה מִן הַבַּיִת, ...

  אז מה מוצרט, הזדקנו? מה שלום הפעמונייה שלך, מה שלום הקנרית, האם היא שרה? איך היא שורקת? פעם אמרו עלינו שאנחנו יכולים לנגן על צ'מבלו מכוסה בד בעיניים עצומות, ועכשיו, וולפגנג, בקושי אפשר לראות את החושך. רק שלא נתרחק אחד מהשני. אתמול ראיתי אותך כותב לבת-דודתנו, "אני אטבול עמוק בתוך עינייךְ ואלטף את אחורייךְ, אנשק את ידייךְ ואשתחל בין ...

  איך להגיע למקום הראשון בבלוג? הפליישרית במקום הראשון כבר הרבה זמן, ואני חדש כאן, כבר עשרה ימים, ועדיין לא מצליח לכבוש את הלשון. אתמול הייתי במסיבה שתמיד עפו שם כדורי אוויר, והפעם כל הבלונים היו מתים. הפליישרית מצליחה לגלגל את האישונים של כולנו למעלה, ואני תקוע במקום בינוני באמצע. ודווקא המסיבה היתה רועשת, ואפילו הצלחתי לנצח בבול פגיעה את ...