אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
כְּבָר כַּמָּה יָמִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר מִישֶׁהִי שֶׁמּוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי,
אֲבָל אֵין לִי אֹמֶץ לָגֶשֶׁת וּלְדַבֵּר אִתָּהּ.
הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בַּבַּיִת, הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּלִי חֻלְצָה
וְנִסִּיתִי לְתָאֵר לְעַצְמִי אֵיךְ זֶה לְבַלּוֹת אִתָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת.
בָּרוּר שֶׁנָּרִיב בַּפְּגִישָׁה הָרְבִיעִית, אֲבָל הַתְּשׁוּקָה תְּנַצֵּחַ.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַיַּשְׁבָן הֶעָגֹל, אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ מִתְרוֹמְמוֹת
יְרֵכֶיהָ מֵעַל גַּלְגַּל הָאוֹפַנַּיִם וְאֶת הַלָּשׁוֹן הַנִּלְעֶסֶת בְּפִיהָ.
כִּמְעַט בַּאֲדִישׁוּת עָלַי לָבוֹא וּלְהַצִּיעַ לָהּ אֶת הַשַּׁבָּת.
הלשון נלעסת לה בפיה? אלוהים אדירים, זה נשמע ממש מפחיד. פה מדמם… זוהי עילה מספקת לא לבלות איתה. לא את השבת, ולא את ימי החול. . .
איך מפשילים תחתונים
ביד ימין אוחזין בבד, וביד שמאל מעלים חיוך
וואו, לא התכוונתי לכזאת אנטומיה ספרותית. בסך הכל אפשר להחליף את הלשון בכל דבר אחר, למשל בדג אניס, למשל בזכרונות ילדות מבי"ס יסודי, נניח בפתח תקווה מול המורה ליאורה, למשל עכשיו, נניח עכשיו.. אוטוטו שבת
ברור למדי שלעיסת הלשון אינה אנטומית דווקא, ואני דווקא דמיינתי אותה בשעת מאמץ, כשלשונה משתרבבת מעט…
טוב מאוד שלא הפשלת אותם ברחוב.
למה לנתח? למה לרדת לפרטים? בעיני זה פשוט שיר יפה. וזהו.
הוא באמת יפה. אהבתי דווקא את הלשון הנלעסת לאיטה לעמות הנמרצות של שאר האיברים. הלשון כאילו אדישה או אדישה באמת?
זו תמיד השאלה לפני שניגשים להציע.
כמו בשיר של טיפקס "עוד שבת": "סתם קיוויתי שתבואי אליי… ונאכל תפוח עץ, או סקס".
ואם הלב לא יהיה כמו ישבנה העגול, והנפש לא כמו ירכיה המתרוממות, ותשוקה לא תצא מפיה, כמה שבתות יחזיקו מעמד תחתוניך המופשלים?
חברות וחברים יקרות/ים – המחשב שלי נפל [הנה, סוף סוף משהו באמת הופשל במציאות…] כך שאני מתנצל על העיכוב והתשובה הדוחקת. אני עצמי בתוך עצמי. וגם זה בפחות מדי מקום.