טיפ טיפה תרה אחר יופי, שוחרת שלום, מחפשת שלווה. וגם פמיניסטית, עוסי"ת, כותבת, מלמדת ושרה.

האישה שלא זקוקה לכלום פתאום נבהלת. כבר שנים היא לא זקוקה. אהבה תשוקה רעב חלום, כולם זרים לה, לא נוגעים מחליקים על פני העור כמו היה עשוי שמן זך של הכחשות. היא עיוורת לוורדים האדומים בגינת הבית לוורידים הכחולים בגינת ירכיה ופתאום נבהלת. משהו, איזה ניצוץ זכר למה שהייתה מזמן מפעם בריאותיה ולא מרפה משהו, כמו מראה של מים זורמים ...

יש בי געגוע לשם. אבל שם הוא הרבה מקומות. לברושים שראיתי מחלון הרכבת הנוסעת לצפון. לחלום אחד שחלמתי על שלג. לבית בו גרתי בכפר גבירול. לסוסה באורווה. לכלבים. לפרדס. למי שהייתי אז. נערה בשמלות שחורות, נוסעת בפיאסטה הלבנה כאילו הייתה כרכרה רתומה לחדי קרן מאוהבים. לפרדס. כל כך לפרדס. לאשכוליות שנפלו על האדמה. לבית המוזר באמצעו, עם הכלב הגדול, הנובח ...

  הייתי בעקבה חמישה ימים. עבודה. היה נהדר. עקבה נהדרת. קניתי לר. אהובי קפה עם הל והמון אגוזי קשיו גדולים, מהסוג שאי אפשר למצוא בארץ, כאלה שבאים מערב הסעודית. בערבים ישבנו בקפה צ'ה צ'ה ושתינו מיץ מנגו מתוק מלא חתיכות בימים ניסינו לעשות שלום. או משהו כזה. אתמול היה חצי יום חופשי. כמעט כולם נסעו לפטרה, אבל אני שכבר הייתי ...

לשירה יש לך יום הולדת. באביב, תמיד זה באביב. כל שנה. אותו אביב. פרוע, מתנפל עלי בלי להזהיר. מדיף ריחות שאיני יכולה לעמוד בדרכם. מעלה דמעות תחת עפעפיים שאינם רגילים. יש לך יום הולדת. במסדרונות חנויות של בגדים אני מחפשת לך שמלה קונה לך ספר מכינה עוגה משוקולד. נלחמת ברגשי האשמה מחפשת באביב נחמה למריבה שהיינו רבות כשהיינו ילדות כשגדלנו. ...

אני מפרסמת פה במלואו מייל שקיבלתי היום בעניין הפליטים. לפני זה עוד משהו קטן. במשך כמעט שנה וחצי התנדבתי במרפאה של "רופאים לזכויות אדם" ברחוב גולומב בתל אביב. הייתי מגיעה לשם פעם בשבוע אחרי הצהריים. תמיד, אבל תמיד המרפאה הייתה מלאה עד אפס מקום באנשים חולים, זקוקים לעזרה, שלא היה להם שום מקום אחר שייתן להם מענה. עכשיו באמת אין ...

רסיסי לונדון   קר. באמת שקר כאן. קור כמו שאני לא מכירה. כמעט אפשר לגעת בו בקצה האצבע, אני מרגישה אותו במקום הזה בעורף. חלקת העור החשופה שבין השערות האחרונות לתחילת צווארון השמלה. אני מפזרת את שערי. ברחוב שכבר הספקתי לשכוח את שמו, לא הנה, לא שכחתי, Totenham court road, אני קונה מרוכל שני צעיפים ירוקים, אחד קצת יותר בהיר ...

רק כמה מילים כדי להבהיר שאני לא עוזבת. מסתבר שנפוצה שמועה כזו ואפילו שירלי המנהלת הגדולה שמעה שאני עוזבת. אז אני לא עוזבת. אני כאן, ובקרוב אכתוב רסיסים מלונדון. ושוב, רק כדי להרגיש בטוחה- אני כאן. לא עוזבת.

אז תודה רבה לכל הממליצים מהפוסט הקודם. אם תרצו המלצות בתמורה אני יכולה להמליץ לכם על מקומות בעקבה. לשם אני נוסעת הכי הרבה. ומחר אני טסה, מצטערת שאני עושה מזה כזה עניין, פשוט כבר המון המון זמן לא נסעתי לנסיעה שאינה לשם עבודה וזה מאד מרגש אותי. אני אחזור לישראל, אבל מתלבטת אם אחזור לכאן. מן הסתם אחזור לכאן ואולי ...

טוב תשמעו, אני נורא עייפה. ממש ממש. וקיבלתי קנס של 1800 שקל ממס הכנסה על זה שלא הגשתי הצהרת הון, אבל בכלל אין לי הון, וצריכה מחר לרוץ ליועצת מס לראות מה עושים וביום רביעי לנסוע לחיפה להיפגש עם המנחה שלי לתזה שזה תמיד מלחיץ אותי עד אין שינה, ושכחתי את הקומקום החשמלי שלנו בעבודה ובטח מחר הוא כבר לא ...

מה היא רוצה האישה הזו   היא רוצה קצת קיץ. היא רוצה חול של ים מדגדג את רגליה בתוך הסנדלים. היא רוצה להיאנח א-ו-ף ארוך. היא רוצה לנקות את הרגליים מהחול לפני שנכנסים הביתה. היא רוצה לקרוא בחופש הגדול ספרים של אדית נסביט מתחת לשמיכה. היא רוצה קצת לשיר. היא רוצה להתבונן אל התקרה. היא רוצה כמו פעם להדביק כוכבים ...