מה היא רוצה האישה הזו
היא רוצה קצת קיץ.
היא רוצה חול של ים מדגדג את רגליה
בתוך הסנדלים.
היא רוצה להיאנח
א-ו-ף
ארוך.
היא רוצה לנקות את הרגליים מהחול
לפני שנכנסים הביתה.
היא רוצה לקרוא בחופש הגדול
ספרים של אדית נסביט
מתחת לשמיכה.
היא רוצה קצת לשיר.
היא רוצה להתבונן אל התקרה.
היא רוצה כמו פעם
להדביק כוכבים וירח בתקרת חדרה
כאלה שרואים רק בחושך.
היא רוצה קצת גשם
ללכת תחת מטריה.
היא רוצה להביט אל עננים.
היא רוצה לקרוא שיר
של דליה רביקוביץ
כשהיא מרגישה את שיפולי בטנה.
היא רוצה קצת סתיו.
היא רוצה לחכות לגשם
עד אבדן נשימה
עד שאי אפשר יותר
כבר.
היא רוצה להיסגר בחדר הקטן
ולהקשיב לטורי איימוס שרה כאילו בשבילה.
היא רוצה ללכת ברחובות ולקנות עציץ פעוט
של קקטוס.
היא רוצה קצת ממה שאין.
אבל כמה שהיה.
כמה שהיה, ערימות של מה שהיא רוצה
ערימות גבוהות עד שאי אפשר לראות את סופן.
כל זה היה.
וכמה שהיה, היה עד שאי אפשר היה לרצות
היא רוצה להיזכר
בכמה שהיה
אולי למצוא איזו שארית,
משהו שנשאר באחורי הארון,
בתחתית התיק, בין המטבעות וניירות הכסף המקומטים,
בחלק הבתול שבין המגרה לשולחן,
מקום ששם הולכים לאיבוד
הדברים החשובים.
היא רוצה למצוא קצת שארית
מכמה שהיה.
וכמה שהיה. אין סוף היה.
מה היא רוצה האישה הזו, הלוואי והייתי מבינה אותה
מסתכלת לאחור, לא נחה , לא ישנה
רק מוצצת בזוית הפה שקית ריקה של שוקו
מסתכלת לאחור כמו מוצאת שם מתנות ליום הולדת
מה היא רוצה.
אישה מצחיקה.
מצחיקה.
איזו אשה מקסימה האשה הזאת, והרצונות שלה… פרפריים ונקיים כמו הים המדגדג שהיא מתגעגעת אליו.
תודה אסתי 🙂 אני גם מנסה לשכנע את עצמי שהיא מקסימה..
אוף, את מזכירה לי את כל הרצונות ששוכחים ביום יום. אני צריכה לעשות לי רשימת צרכים כאלה כדי להיזכר… אני שוכחת תמיד.
הנה שלי:
היא רוצה לשכוח
היא רוצה לזכור
היא רוצה שייתנו לה ללכת מכאן
היא רוצה לזכור לנשק את המצח של החתול חמישים פעם ביום
היא רוצה לבכות ולא ממש יוצא לה
היא רוצה לשבת בקפה מול הים אבל לא יוצא לה
היא רוצה להפסיק להתגעגע
היא רוצה לשכב על שפת הים ערומה כמו בצעירותה
לתקוע את הבוהנים בחול הלוהט
ללקק קרטיב מטפטף אל הרווח בין השדיים
היא רוצה להפסיק לחלום ל היום
היא רוצה להמשיך לחלום כמה שבא לה
לפעמים היא רוצה למות
לפעמים נמאס לה מזה שהיא רוצה למות
היא רוצה לאלוהים
וואו, איזו רשימה. אני בהחלט יכולה לאמץ לי כמה רצונות ממנה.
אליענה, יש בך משהו כל כך נקי מבפנים שיוצא החוצה בכל מה שאת כותבת וגם כאן. זה מנחם להרגיש אנרגיה כזו, תודה לך.
תודה רבה תמי… זה עושה נעים לקרוא מילים כאלה.
מקסים 🙂
את מקסימה בעצמך לי 🙂
יפהפה.
ברגעים העצובים הזכיר לי את האישה של דליה רביקוביץ", שרוצה וניל, אבל בזוף זה קצת אחרת, פחות נואש ויותר מצחיק. (-:
תודה רונן, ואתה קלעת בול כי כשכתבתי את השיר הייתה לי בראש האישה של דליה רביקוביץ שרוצה וניל, ופחדתי לכתוב משהו שיהיה גניבה ספרותית, אני שמחה לשמוע שהצלחתי לא לעשות את זה:)
כשכתבת שהיא קוראת שיר של רביקוביץ" רציתי לשאול: השיר עם הווניל? 🙂
וחיבוק לך אליענה.
זה יפה. עם עצב וחיוך, הבנה וחמלה, אולי גם השלמה. במיוחד נוגע ללב הקטע על חיפוש השארית "מכמה שהיה".
תודה רבה עדה:)
הנה שלי:
היא רוצה לצעוק ואסור לה.
היא רוצה לבכות ואסור לה.
היא רוצה לכבות אורות ואסור לה.
חוץ מזה,
מותר לה הכל.
אהבתי. כמו שיר ילדים רק על מבוגרים. טוב שיש טקסטים כאלה שמזכירים לנו את עצמנו ברגעים הקטנים והחשובים כל כך.