גבריאל
עוד מעט הוא יבוא
זה שקוראים לו בשכונה
"הכומר".
הוא ילווה לנו קצת
ואז נקנה
קצף גילוח
מהסוג שעולה רק עשר.
הוא יביא סבון נקה 7.
תמיד הוא מביא.
אני רוצה לקנות לאמא
ארטיק.
קרח. טעם לימון.
כשהכומר יבוא
אני אקנה
דאודורנט
כי בתי השחי שלי מדיפים
ריח
בקיץ הזה בשבזי.
שיר חזק וכואב. כבר אמרתי לך את זה כשקראתי אותו לראשונה, ואני אומר שוב עכשיו.
אח איזה שיר
נוגע ללב
הי אליענה
אהבתי את הפשטות והזוית. מצוקה בלי מספרים, ככה מהחוויה, מעינים של נער.
היי אליענה
הטקסט מסקרן בשל אותה דמות מסתורית, שאינך מסגירה אודותיה פרטים, מלבד כינוי, "הכומר", מה שיוצר מתח בין תרבותי בשיר, שהרי הכומר הוא אחר מובהק. אבל, בעיניי לא כל פרוזה שבורת שורות היא שיר. בעיניי הטקסט שהעלית פה הוא פרגמנט ולא שיר, חסר מיקצב פנימי, חסר הדבק הסודי בין המילים שהופך מיקבץ משפטים לשיר:
עוד מעט הוא יבוא, זה שקוראים לו בשכונה – "הכומר". הוא ילווה לנו קצת, ואז נקנה קצף גילוח מהסוג שעולה רק עשר. הוא יביא סבון נקה 7,
תמיד הוא מביא. אני רוצה לקנות לאמא
ארטיק, קרח, טעם לימון. כשהכומר יבוא, אני אקנה דאודורנט, כי בתי השחי שלי מדיפים ריח, בקיץ הזה, בשבזי.
העימוד הפרוזאי השתבש. לא חשוב, כבר הבנת למה התכוונתי מן הסתם
הבנתי. ותודה.
ומן הסתם את צודקת כיוון שאני לא כותבת שירה בדרך כלל וגם לא מתיימרת לכך.
אבל ברשותך אני אשאיר את הפרגמנט הזה כמו שהוא. הוא מוצא חן בעיני ככה.
אליענה
אני מאוד אהבתי אותו ככה בשמלתו הנכונה. האמיתית. היא שרה את עצמה
בארוך כמו גלימה של כומר
אליענה
מיהו הכומר הזה ולמה
אפשר כבר לגלות?
מירי יקרה
האמת היא שאני לא יכולה לגלות.
השיר הזה נכתב על ובהשראת המטופל הראשון שלי, איש שאני אוהבת מאד עד היום וכל גילוי נוסף יהיה בבחינת שבירה של האתיקה המקצועית.
אבל נדמה לי שיותר טוב ככה לא? כשאפשר לדמיין.
אני בדרך כלל מעדיפה לדמיין ומעדיפה את הגרסאות שהדמיון שלי מספק.