אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

    לאחרונה אני נתקלת, ובעיקר כאן בבלוגייה, (הפוסטים של אמיר אור למשל, ליאור גרנות ועוד המון חלקי פוסטים אחרים ותגובות), בחקירה ובניסיון להבין מהזו אהבה בין שני המינים, (להבדיל מהמושג "אהבה" הנייטראלי, האולי ברור יותר או נוח יותר לזיהוי) ובמקביל,  בתיאורים רבים מספור, חלקם סיפרותיים, חלקם ישירים יותר, של רגשות תשוקה, השתוקקות, מתח, כאב, מלחמה, קנאה, נטישה, הכאבה, התמכרות, תלות, ...

פרסמתי את זה כאן כבר, מזמן מזמן…………… הנה זה שוב, בעיקר למי שזקוק לאתנחתא קומית. המילון השלם למחפש העבודה המתחיל מחפש/ת עבודה חביב/ה. קודם כל, מברוק על פיטוריך או התפטרותך מהעבודה הזוועתית שעבדת בה (ונא לא להתווכח). דבר ראשון ומאד חשוב הוא, בשום פנים ואופן לא להתבאס. אז פיטרו אותך, ביג דיל, אפשר לחשוב שבאמת נהנית ושמת כל יהבך במשרה ...

    אני רוצה לייסד תנועה מהפכנית שתיקרא "שקט עכשיו !!". לא שלום עכשיו, במילא אף אחד כמעט לא חי בשלום עם עצמו ולכן בדיוק בינתיים אין ולא יהיה כאן שלום. אנחנו לא יכולים להיות במנוחה ולכן תמיד נייצר מריבות וסכסוכים, עד שההכרה והמודעות יכריעו לטובה (והם יכריעו לדעתי). "שקט עכשיו !!" (סימני הקריאה האגרסיביים בכוונה), תהיה תנועה שתנסה לזרוע ...

     במשפחה ובקרב חברים אני הממונה על אפיית העוגות. לא בגלל שאני אפיינית כזו מעולה, אלא בגלל אהבה שלי למתוק והנאה חובבנית מאפייה, מריחות החומרים והעיסה ובעיקר השוקולד החם שבסיר הזעיר,  ועוד יותר מהתוצאה. מעולם לא היו לי כל שאיפות להתמקצע בתחום או חלילה להתרחב (תרתי משמע). עכשיו, העוגות שאני מכינה, מכילות בדרך כלל תרי"ג מרכיבים, ומהמשובחים שבהם. היום ...

שעון מעורר. רחמים. שעון מעורר רחמים. שעון. מעורר רחמים.

    ארץ נהדרת – לא שיא המתוחכמים, קצת קונצנזוס, לא מתנשאים, לא אזוטריים, לא בדיוק סאטירה, וגם לא לשמאל בלבד. ועם כל המינוסים והירידה הכללית, עדיין הם הדבר שהכי מצחיק אותי כאן. (ואם לא תמיד הטקסטים, השחקנים הקורעעעעעעעעעעעים שלהם). המסעדה של חמודי –  לדעתי זו ההברקה של העונה ולא הפילוסים. http://www.mako.co.il/tv/erez-nehederet/770e3d99ade16110VgnVCM1000004801000aRCRD/videoGallery/itemId=13fb89ed0cc4c110VgnVCM2000002a0c10acRCRD&send=1&cat=8657bfb5c136e110VgnVCM100000290c10acRCRD&vcmid=f6e024a8a9cce110VgnVCM100000290c10acRCRD (לכל מי שיצלח את הפרסומות והפרומואים).  

      די לא PC מה שאני הולכת לכתוב כאן עכשיו, ולכן סביר שאני עוד יותר אהנה לכתוב את זה 🙂 בתור רווקה ותיקה, כמה שתשתדלי להישאר ג"יין ולהיראות ג"יין (בהנחה שזה בכלל מעניין אותך), תמיד יקרה שבגלל הצורך שלך לשרוד לבד בג"ונגל הגדול שלפעמים ייקרא למשל צנרת הדירה שלך ונפלאותיה, עם הזמן ותלאותיו, את תפנימי יותר ויותר לתוכך ...

   (בואו נקים גבעה של בועות)   מה עושה האדם הלא-מעודכן בימים כל כך מעודכנים כמו אלו ? אנשים במדינה הזו תמיד מדברים על הצורך "קצת להתנתק", מתנצלים על שהיום לא הספיקו להתעדכן בכל אספקטי ההתרחשויות וכולי. לי ממש ממש קשה להתחבר. גם אם אני מצליחה לראות מהדורה שלמה של החדשות (לא קרה כבר שנים), אני לא בטוחה אחר כך שהבנתי מתוך ...

    ואולי    (@ נחשו למי …) הקשיים הם סלעים על פני מים. זה כואב עד מאד להלך בם, שפיצי וזיזי ומחודד. ואם לא, אז חלק ומחליק ומסוכן. אז מה יש בהם בסלעים ? יש בהם מוצקות של קיום, משהו שמאט אותך בזרם המופרע והחלומי הזה. ומה אם לא היו הסלעים (מעולם) ? לו היה הנהר זורם ועביר ללא הפרעות, ...

    הייתי בת מאה ומאז עברו כבר מאה שנה. אני מנסה לחשב כמה כל זה נותן. העיר ירושלים תמיד עונה לי בכפולות של מאאאאתתיייייייים. אנשים חדשים אומרים לי, את נראית צעירה מכפי גילך, בחיים לא הייתי מאמין, תוציאי,  תוציאי תעודת זהות אם אין, אפשר גם רישיון נהיגה, דרכון, מנוי לבריכה או רישיון החזקת נשק. וכל זה לפני שהם יודעים. ...