רונית בר-לביא
חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים.
זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל,
שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו,
שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר,
שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה,
ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם,
אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ,
ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה,
אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים,
אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,
הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל,
ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ??
אחרי הכל,
כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני
כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה.
אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה
לועידת פסגה אזורית לפחות.
אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה
שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ??
ובכן, לא אני. לא ולא.
על כך ועוד, בטורים הבאים.
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
מקסים… ועצוב.
נכון, זה עצוב, סבינה.
גדול.
אותי זה הצחיק… 🙂
כן, גם זה 🙂
כרואה חשבון למחשבולוגית:
קצרצר יפהפה העומד על חודה של נקודה
תודה, אהוד.
אני מניחה שאני צריכה לשנות את ההגדרה של עצמי בתיאור הכותבת.
רונית, את גדולה!!! באמת רחמים.
MERCY, חני.
מצויין. תמונת מצב
לאן הלך הפוסט הקודם עם ההשקעות של המגיבים כולל אותי. מילא הפוסט שלך באחריותך הבלעדית, אבל המגיבים…
הי מירי, צודקת.
אני אגיב מאוחר יותר לכל השאר כאן.
התגובות שלכם מאד מאד עזרו והיו יפות מאד, כולל שלך. ותודה רבה.
החלטתי למחוק בינתיים את הפוסט ההוא משיקולים שלי.
תארתי לעצמי פשוט אנשים השקיעו ומשקיעים בתגובות. פתאום גיליתי שיש זכויות מסויימות למגיבים. לא יותר מידי. כל טוב כמו שמגיע לך. התמונה עם הג'ינס אחלה
פוסט מעורר צחוק.
:))) לשחר.
רק שנייה…
הרבה שניות ממני אלייך.
למי צלצלולו הפעמונים,אני כל בוקר מבקשת מהציפורים שיעירו אותי, יש לי דיבור איתן
להתראות טובה
שעון מעורר רחמים.
תודה על החזרה, יוסף.
טובה, גם אני.
בימים הטובים אני מקיצה "טבעי"
בשעות הצהריים.
בימים פחות טובים אין ברירה אלא לקום "בזמן" לאיזה משהו מגעיל בדרך כלל,
סליחה על השליליות …….
הכוונה לרחמים – תקום כבר ?!
עברית שפה מעוררת 🙂
את מתכוונת אולי ל"נחום" תקום ?
הקשה מעניינת ..
יותר משהו כמו "בוקר בא לעבודה" מתקופת קום המדינה, משהו שעושה ברררר