אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
במשפחה ובקרב חברים אני הממונה על אפיית העוגות.
לא בגלל שאני אפיינית כזו מעולה, אלא בגלל אהבה שלי למתוק
והנאה חובבנית מאפייה, מריחות החומרים והעיסה ובעיקר השוקולד החם
שבסיר הזעיר, ועוד יותר מהתוצאה.
מעולם לא היו לי כל שאיפות להתמקצע בתחום או חלילה להתרחב (תרתי משמע).
עכשיו, העוגות שאני מכינה, מכילות בדרך כלל תרי"ג מרכיבים, ומהמשובחים שבהם.
היום חשקה נפשי לא בלהכין, אלא בלאכול עוגה ועכשיו אם אפשר.
פתחתי בחוסר סבלנות את שקית תפזורת המתכונים שלי ומצאתי לבסוף
פיסת דף מהוהה מ 94' אני חושבת שכתוב עליה "עוגת שוקולד ב 10 דקות".
ב94' בקושי הייתי סטודנטית, על כן, אם הכנתי אז עוגה, משמע היתה קלה ביותר להכנה,
על כן, התחלתי מיד במלאכה הקצרה בשמחה של ציפייה, ותפילה על שפתותיי:
"עוגה פשוטה, עוגה פשוטה, עשי את חיי קלים והיעשי ראויה למאכל בזמן הקצר האפשרי !!",
לחשתי.
ניגשתי אל המקרר.
מגש ביצים מאיזה סופר חרדי, אמנם לא אורגניות, אבל ביצים, ככה כתוב אפילו.
תפסתי בקרטון, מנסה לפתוח.
חשתי התנגדות קלה מצד קרטון הביצים להיפתח בפניי, החילונית, ועוד בשבת קודש.
הפעלתי לחץ נגדי מתון, ואז התבנית נפתחה מהר מידי, שתי ביצים קפצו והתפוצצו באויר
ואחר כך ברעש על הרצפה.
הפעלתי שקט מכוון. לא צרחתי, לא צעקתי. נהגתי באיפוק.
הבטתי ברצפה, בכוונה לא בשתי הביצים הסוררות, ואחר כך ניקיתי בשקט ובסבלנות.
הן לא תכנענה אותי.
שבת היום, ועוגת שוקולד קלה להכנה אכול אוכל.
כעת 10 ביצים נותרו במגש.
הסתכלתי בהן, וניסיתי להוציא לי 3 לעוגה.
כולן מאימת הקרב שזה עתה חזו בו, נדבקו כעת ביתר עוז אל התבנית,
ללא שום כוונת תזוזה.
התחכמתי להן, והרטבתי את התבנית במים פושרים בכדי לרככן.
הזזתי קלות הנה ושוב שתיים מהן בכדי להפרידן מהמגש ושתיהן התפוצצו ברכות,
קרסו אל תוך המגש, מרטיבות בכך את כל שאר 8 הביצים הנותרות.
אחזתי בבחילה בשתיהן, קילפתי מהמגש והעפתי עוד איזה 3, ככה מעצבים לכיור.
כעת נותרו 5 ביצים במגש הרטוב מנוזלי ביצים ומים פושרים.
לא נכנעתי. תבנית בכיור, זרם מים פושר עליהן, שלפתי 3 במהירות וירטואוזית ממש,
ולפני שהן הספיקו להרגיש משהו.
עכשיו, למי שיודע, בעוגת שוקולד *פשוטה*, לא ממיסים חמאה ושוקולד מריר,
לא מכינים גנאש.
משתמשים באבקת קקאו ובאשכרה חצי כוס שמן.
לא היה לי שמן רגיל,
שמתי שמן זית.
תצא עוגה אקזוטית, חשבתי לי במוחי הקודח, מה רע ?
ובמקום קמח תופח שזה לא בריא, שמתי קמח מלא, וכולי.
לפני סוף הערבוב, הרחתי קלות את העוגה.
אלוהי עוגות השבת עדי שניסיתי להיות אופטימית,
אבל הריח היה של מזון שמפזרים לדגים באקווריום.
סליחה, עוגה פשוטה, לא התכוונתי שתצאי מאשפתות, שלא תעברי את קו העוני,
שתקוצי בחייך.
התכוונתי רק שיהיה קל ומהיר להכין אותך, ועל כן החומרים הפשוטים.
כעת, בכדי לשדרג את העוגה שהחלה לעשות לי פרצופים,
הוספתי עוד 200 גר' אגוזי פקאן שבורים,
היא לא מצמצה,
שתי שקיות סוכר ונילין,
עשתה לי פרצוף של אני לא מתרשמת, ככה לא מתייחסים לעוגה.
בסוף נכנעתי.
נטלתי את סירון הגנאש והכנתי עיסת שוקולד כמו שצריך, הוספתי לה,
למוכה.
העוגה למודת הסבל כבר לא הגיבה.
מאותו רגע של אל-חזור, כל מרכיב חדש ופיקאנטי שהוספתי לה,
לא הזיז לה יותר ונבלע ב"בלופ" אחד עצוב אל קרבה.
קצתי ביחסה האדיש והמתנשא, והכנסתיה לתנור באחת.
כעת עברתי אל החדר השני אל המחשב, על קצות הבהונות בכדי לא להרגיזה.
בינתיים היא נאפית כבר 10 דקות ואין תלונות, בדירה שורר מן שקט מופתי,
פולני משהו,ואני חוששת שנרקם לו מתח סמוי ביני לבין העוגה.
עכשיו אני מנסה לתקן ולקרוא לה מלכה.
חכי, כשתיאפי כמו שצריך, אני אצנן אותך, אצפה אותך בגנאש אמיתי של חשובות,
ואם תחייכי לי,
יש סוכריות צבעוניות במדף.
מקווה שיחסינו יעלו מחדש על דרך המלך, כי השקט בדירה מאיים לנפץ את ליבי.
עוגה מיוחסת מזו שלי
פוסט מצחיק ומהנה, רונית
אני מדמיינת שקט ניחוחי מאוד.
נזכרת באולם ההקרנות שהיה בסטודיו בו עבדתי, שהיה קודם לכן מפעל דגים.
תגישי לאורחים?
סמדר, אני אגיש למי שיסכים 🙂
עזבי את העוגה. את מלכה.
עוד פוסט מצחיק שלך, יא אפיינית.
אני רוצה פרוסה, אבל לא מהעוגה הסטודנטיאלית הזו.
🙂
אתה מאד מוזמן, שחר.
ברצינות.
רונית נשמע כמו ספר ילדים שמוסיפים עוד מרכיב ועוד מרכיב כדי להיטיב, וגם ההתחלה עם הביצים, מצחיק נורא,אבל האמת, אני מעריצה כל מי שעושה עוגה, אני קונה..
טקסט מצחיק ,רונית ,גם אני אופה עוגה, כדי לנצח את השקט או יותר נכון את האי שקט. ההצליחה העוגה להשקיט?
את אופה בשביל להשקיט ?
אני חושבת שאני אופה בתור עיסוק מהנה.
האכילה, במיוחד אם מדובר בשוקולד, משקיטה.
אבל הדוגמא של היום לא גורמת לשקט ..
אין מה להעריץ חני,
זה הנאה.
זה כמו להעריץ מישהו על שהוא מקיים יחסים ….
טוב נו אולי הסתבכתי.
נכון,גם אותו אני מעריצה…
רונית כשכתבת בהתחלה שאת אפיינית . אמרתי לעצמי הנה אחת שיודעת.
העוגות שלי…אלוהים ישמור תמיד כאלה כמו שתארת. הילדים אמרו-אמא שוב הכינה מוס.
ובני ביקש: אמא בבקשה אל תהיי כזו יצירתית עם עוגות. אז הבנתי את הרמז ושיחררתי אותם מהחובה לאכול "כאלה" ואת עצמי מלהכין אותן.
עכשיו אני מהמרת שלא הצליחה.אבל תדעי לך שצילום שלה יהיה מעניין. זה מה שהייתי עושה וקוראת לה בשם מעניין.
ואולי הצליחה? את בכל זאת אפיינית.
למה ? יצאה טוב הבת זנונים אחרי שהשקעתי בה את מה שנשאר מיתר מטבחי .. בדרך כלל אני מכינה מראש מחומרים טובים, הפעם חשבתי לקצר וזה מה שיצא … העוגה לימדה אותי.
ידעתי שהצליחה
ככה זה עם מומחים
אצלי זה לא היה מצליח.
מירי !!!
אם תרצי קלות, זה יצליח לך.
בעוגה צריך פשוט לעקוב אחרי ההוראות וזהו. אסור לחשוב יצירתי אלא אם כן את חושבת רק אוכל.
אז את כבר מן אייל שני כזה.
אבל באמת הפעם יצאה עוגה פולנייה.
ולגביי: אני מתמחה באפייה נחמדה ואפילו בינונית, כלומר טרי וטעים אבל לא מתוחכם מידיי.
ובלי שום רצון לשדרג את היכולות ..
ומירי, ככה זה באמת עם יצירתיים, בדיוק מה שתיארת …
אבא שלי שיא היצירתי,
אבל העוגות שלו זה ממש לשים במוזיאון מרוב הזוועה.
הוא מתחיל טוב ולפי ההוראות פחות או יותר וזה הולך ומתדרדר ככל שהוא נלהב יותר מהעוגה ומנסה להשקיע מידי.
זה כולל תוספות של מישמישים, קיווי ואפרסקים לעוגת שוקולד,
אפילו בחריף הוא מביא עם העוגות. ..
עושה רושם שהעוגה הייתה קיימת עוד לפני שהכנת ואפית אותה, וכיוון שכל מה שעשית זה להלביש עליה בצק, שוקולד וכו', היא נעלבה ממך, אכן כמו בת אצולה… נהניתי וצחקתי 🙂
:)))
חן, עלית על המשהו שמעבר …
יחסים עם חפצים.
מממ, יחסים עם חפצים… אז למה יש לאנשים בעיה לדבר אל הקירות?
אני אישית מנהל מערכת יחסים אינטימית עם המחשב הנייד שלי, ומאוהב מעל שנה וחצי באוטו שלי. אין יום כמעט שאני לא מגיע לאוטו, מביא בו בעיניים בורקות מערגה, ליבי מוצף בחום ומודה לאלוהים ולאוטו על כל היופי הזה שנפל בחלקי. 🙂
איזה גבר-גבר, מאוהב באוטו :))
מה שגיליתי הוא, שהקשר האינטימי ביותר של אנשים לחפץ הוא כלפי הסלולרי שלהם.
תחשוב על זה, הוא היחידי שנמצא איתך כל היום ולא עוזב אותך, ואתה ממש בכל הזדמנות, בודק אותו ומתקתק עליו,
הוא המזור לרגעי מבוכה בציבור,
הוא המזור לשעמום, לבדידות, לניכור,
לפחדים,
הוא תמיד שם, תמיד זמין ונכון לפקודתך.
כל מה שהוא רוצה בתמורה זה רק שנספוג קצת קרינה ושנטען אותו אחת לכמה ימים.
זה לא מסובך, נכון ?
זהו שאני מאוהב בו כמו בחורה. את צריכה לראות אותי משתחווה לפניים אפיים ארצה ומסמיק תוך כדי מלמול מילים כמו "איזה חתיך, "פשוט יפהפה" וכל מיני כאלה.
הסלולרי את אומרת, אה. תראי, אין ספק שהסלולרי שלנו ואנחנו זו מערכת יחסים רצינית ביותר. אָמָמָה, זו מערכת יחסים סבוכה ביותר. הייתי אומר שהיא יותר בנויה על אהבה-שנאה, עצמאות-תלות, סאדו-מאזו, אני-אזרוק-אותך-לקפה-אם-תמשיך-להיות-בלי-קליטה וכל מיני כאלה.
יש שיגידו כמו כל מערכת יחסים נורמלית.
ממממ. הסלולרי שלי כאן לידי עכשיו והוא טוען (וטעון) לחוסר תשומת לב וניצול ציני של יכולותיו. יש משהו בדבריו.
🙂 מתוק
מצויין! כבר מעבה הלאה 🙂
איזה כייף.
רונית את בחורה עם ביצים 🙂
הפוסט מצחיק , העוגה ריחנית
אפשר מתכון ?
תודה, ריקי.
תאמיני לי, את *לא* רוצה מתכון של זה..
ואני מקווה שאני בחורה של ביציות, לא ביצים.
רונית, כל עוגה היא פרימדונה וברור שהטיימר של התנור משמיע את פעמי הגורל. וברור שלעומת אפיינות קיר המוות ורולטה רוסית הם משחקי ילדים 🙂
תשמרי לי פרוסה?
אשמור לך פרוסה, תמיד.
כל עוגה היא פרימדונה וכל מדונה, מראדונה.
אתה מכיר בישול ואפייה…. תקתוק שעון תנור האפייה.
חחחחח
אבל רק לא שמן זית! לא שמן זית!
למה, יעלה,
יצאה מעניין ובאמת קצת אקזוטית, הפולנייה 🙂
מה עדיף, שמן "חריע", "קנולה" ??
אפילו גררתי קצת אגוז מוסקט בשנייה האחרונה, זה אני עושה במקרים ממש קשים ..
איזו יכולת תאור! יחד עם כל התגובות אני מרגישה כמו אחרי סרט.
אבל מי מתעסק עם עוגות נורמליות-פולניות. אותי מעניינות רק עוגות גזר דלעת קישואים, מקסימום תפוחים!
בדיוק, סבינה.
גם אני מעדיפה בשנים האחרונות
גזר, קישואים, דלעת בעוגות …
ועם סוכר חום וקמח מלא … יאמי.
מצחיק:) כתוב יפה היחס שלך לביצים ולחומרים שנוגע גם בחייך.
את יכולה לפתח לסיפור קצר, כי זה יחודי .
נכון, אביטל,
החומרים של חיי.
יפה רונית, זה גם עשה לי תיאבון
תודה למי ?
בעצם אם כתבת "מגיב לא מגיבה",
אז יש לי ניחוש.
אין מה להילחץ מלשון הנקבה כאן,
זה אתר של בנות.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
את הורגת אותי ברכות, רונה.
:))
עכשיו מגיעים ?