שקט, כאן קודחים

לא שלום עכשיו, במילא אף אחד כמעט לא חי בשלום עם עצמו ולכן בדיוק בינתיים אין
ולא יהיה כאן שלום. אנחנו לא יכולים להיות במנוחה ולכן תמיד נייצר מריבות וסכסוכים,
עד שההכרה והמודעות יכריעו לטובה (והם יכריעו לדעתי).

"שקט עכשיו !!" (סימני הקריאה האגרסיביים בכוונה),
תהיה תנועה שתנסה לזרוע שקט ברחובות ושקט בסביבה ובטבע,
ובכלל, כמה שיותר בועות של כלום, במובן החיובי של הכלום.

מה השורות האלה עושות לכם ? טוב? רע? מרגיעות? מלחיצות ?

שמתי לב בשנים האחרונות לשני סוגי אנשים, או ישראלים, בעצם:
אלה שאוהבים את ים המלח והמדבר ואלה שמתעבים אותו.
(ואני לא מדברת על הסכנה הקיומית המוחשית מאד של ים המלח בקצב שהולך וגובר).

אלה שאוהבים אותו בדרך כלל אוהבים שקט.
הם אוהבים לצוף במי מלח ולא לעשות כלום, הם אוהבים מדבר ושממה,
למרות שכמעט באף נקודה בארץ אין שממה,
אבל נגיד שבמדבר קצת יותר מבעיר או בצפון.

אלה שלא, בדרך כלל ניכוו ממנו באיזה טיול שנתי מכיתה ד', כי שרף להם בפיפי או בעין
והם נורא חוששים שבעצם "משעמם שם ואין מה לעשות".

זו דוגמא לא לטוב או לרע,
אלא לשאיפות שונות בחיים.

הבו לי שקט ואני אדם פורח.
אני פשוט נבנית בשקט.
הצרה שבכדי להשיג שקט אמיתי, אבל אמיתי, לא עם הרחש הרגיל של מכוניות
אפילו רחוקות, סירנה זו או אחרת, שלא נדבר על קידוחים ושיפוצים ושיפצורים
ושפצוצים שאני לא חושבת שיש אדם אחד שפוסח עליהם גם אם הוא גר כל חייו
באוהל סיירים,
בכדי להשיג שקט כזה, צריך או לאטום את הבית או להתרחק לטיז אל אמו,
וגם שם בדרך כלל ייערכו שיפוצים בדיוק באותו יום.

פעם או פעמיים בשבוע אני מנסה להתרחק אל מקום כזה שיאפשר לי קיום של כמה
שעות.

היום למשל הלכתי לסוג של טבע. מקום שקט שלו ושומם ברוב ימות השנה.
היום נערכו בו שיפוצים.

התקרבתי נזעמת ושאלתי את הטרקטוריסטים העמלים מה יש לשפץ כאן.
אוהו, יש תחזיות מפה ועד להודעה חדשה לגבי הפיסה השקטה ההיא.

בהכירי אותה, אני די בטוחה שהיא עצמה קיפלה את הפאקלאות והסתלקה משם ברגע שהגיעו הטרקטורים,
וכעת נותר להם לשפץ רק את מה שנותר מזכר קיומה, שהרי היא עצמה
נסתלקה זה מכבר למקומותיה שלה (אני מהמרת על נקודה בחלל אינסופי).

ניסיתי לנוס אל יעד אחר.

הלכתי אל המנזר החביב עליי, לאזור.
במנזר נערכו שיפוצים.
ממש ממש כאלה, כמו בעיר, כמו מעל הקומה שלי, כמו בכל מקום וחצר וגן ושולחן וכניסה,
עם קונגואים וקידוחים ואבנים נופלות ורעש מכונות מחריש אוזניים.

מסכנות הנזירות, בטח חשבו שסוף העולם הגיע או לחילופין שהמשיח כאן
והוא זועם מתמיד.

בינתיים, מנסה לחיות עם הרעש בסבבה כשהוא כבר מופיע,
אבל כמעט ולא לאפשר לו להופיע, להגדיל את פיסות השקט שמסביבי במודע,
(לא בדיבורים, זה יהיה נשגב מיכולתי :))
ולעודד שקט.

לעודד…………..
שקט.