אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
לאחרונה אני נתקלת,
ובעיקר כאן בבלוגייה,
(הפוסטים של אמיר אור למשל, ליאור גרנות ועוד המון חלקי פוסטים אחרים ותגובות),
בחקירה ובניסיון להבין מהזו אהבה בין שני המינים,
(להבדיל מהמושג "אהבה" הנייטראלי, האולי ברור יותר או נוח יותר לזיהוי)
ובמקביל,
בתיאורים רבים מספור, חלקם סיפרותיים, חלקם ישירים יותר,
של רגשות תשוקה, השתוקקות, מתח, כאב, מלחמה,
קנאה, נטישה, הכאבה, התמכרות, תלות, הכפשה, הנמכה, האדרה, וכיד הדמיון הטובה,
וכל זה לתיאור של …..
אהבה
?
לפעמים בא לי לצעוק:
STOP !!!!!!
אתם רוצים ריגושים ? זה טבעי, תודו בזה.
אתם רוצים ניגודים, מתח ? גם זה טבעי ולגיטימי.
אתם רוצים הכאבות, גרימת ייסורים ? אז אולי פחות במודע, אבל גם זה די שכיח.
אבל למה לערבב את כל זה עם המושג "אהבה" ?
אז אהבה בין המינים, תגידו, שונה תכלית השינוי מאהבה לקרובי המשפחה,
מאהבה לחברים, לעצמי, לסביבה.
במה היא שונה ?
אין לי תשובה חד משמעית.
מה שאני יודעת, שבעולם שלנו בכדי להזדווג, צריך שתהיה תשוקה.
אחחח, תשוקה, מונח אחר כל כך מ"אהבה", נהיר כשלעצמו,
ברור לכשעצמו,
אנחנו בדרך כלל יודעים לזהות אם אנחנו חשים תשוקה למישהו או מישהי כרגע.
אבל מה בדבר החיבור בין אהבה ותשוקה ?
מה זה בכלל ?
יש דבר כזה ?
הרבה זוגות מדווחים, שכשנגמרת התשוקה, מתחילה האהבה,
זו הנינוחה היותר, החברית, הקצת פחות הורמונלית, היותר אנדרוגינוסית, המאחדת זכר ונקבה,
יותר מאשר מיירטת אותם זה בזו.
ויש כאלה שאומרים שאין מה להפריד, הם אוהבים זה את זו וגם משתוקקים.
לאלה אני קוראת לבוא ולהסביר לכל הכיתה.
אם עצם ההגדרה של תשוקה באה מהניגודים, אני נמשך/ת למה שחסר לי, רוצה השלמה,
מה קורה לתשוקה כשהניגודים האלה מתמסמסים,
בשל האיחוד הבלתי נמנע ?
האם התשוקה פוחתת רק מעצם השגת היעד ?
זה אם היא בנויה רק על חוסר.
ולמה שכיח כל כך המצב של זוגות מרובי-שנים, שהם במקרה הטוב חברים טובים,
שהתשוקה אצלם נעלמה לה למחוזות עבר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב לפזילות הצידה
אל מחוזות פחות מוכרים ויותר מעוררי מתח וזרות ?
האם אפשרי המצב של איחוד בין אהבה לתשוקה ?
האם אהבה ותשוקה הם צמד חמד או שמא גם הם במלחמה תמידית משום הזרות והניגודיות ?
בכל מקרה,
אם סיכמנו שהמצב הזוגי מורכב מכדי להיקרא "אהבה", בשל יחסי הניגודיות המחייבים את קיומו,
למה אנחנו עדיין מתעקשים לקרוא לזה ככה ?
לדעתי האישית, אנחנו עושים עוול לעצמנו ולמונח אהבה,
בקוראנו ליחסים שהם לפעמים יחסים של שנאה נוראית, סבל, התמכרות, עליות ומורדות,
חוסר נחת, ובעיקר: חוסר באהבה עצמית (שהכרחית לכל אהבה אחרת שנבנית עליה),
במילה אהבה.
והעולם שלנו מלא בגילויים של "אהבה" שכאלה, בינינו לבין עצמנו קודם כל
(רוב הברואים באו לכאן בכדי ללמוד לאהוב את עצמם),
בינינו לבין בני זוגנו או הקרובים שלנו,
ובינינו לבין הארצות והעמים האחרים, שאר בני האדם.
ברגע שנבין שלא מאהבה אנחנו באים אלא דווקא ובמחילה משנאה,
אולי נצליח לחולל איזשהו שינוי.
וגם טוב.
רונית, לא תמיד זה כל כך ברור מה אהבה ומה שתלטנות ורכושנות וכעס וקנאה וכוחנות.
אם הכל היה ברור, החיים היו פשוטים, והם לא. וזה לא רק ביחסים בין המינים: גם ביחסי ידידות וחברות עלולים להיות קנאה וכעסים ומתחים, שלפעמים בין אדם בעצמו לא יודע אם הוא יותר אוהב או יותר שונא.
אז אנשים תוהים, על עצמם ועל אחרים.
ענת,
נכון, ההסתר גדול,
גם באהבה שלא בין המינים.
נדמה לי שפיתוח המודעות (כל החיים)
עוזר להבין יותר מה שייך למה.
רק שבאהבה בין המינים נדמה שההסתר גדול עוד יותר ….
וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?
כן, גיורא, התהיה הקדמונית ביותר אולי.
אני רק מקווה שאהבה זה לא כש"נפשי נשרפת בלהבה", כי זה לא נשמע נעים …
בהמשך לציטוט של גיורא מביאליק : במלה "להבה" יש מפיק ב – ה דבר שהופך לגמרי את משמעות המשפט ,ולכן במקום לקרוא : נפשי נשרפה בלהבה (של האהובה) יש לקרוא
נפשי נשרפה בלהבה של עצמה.
ריקי,
אם היה מדובר בלהבה של עצמה,
היה כתוב "להבתה", לא ?
להבה עם מפיק בהא נשמע כמו הלהב שלה ..
זה בענייני סינטקס…
להב בעברית הוא גם להבה ושלהבת וברק. ולא רק התער של הסכין. לכן להבהּ ולהבתהּ היינו הך.
מעניין לדעת 🙂
ואת השיר ההוא תמיד רק שמעתי מושר,
"נפשי נשרפה בלהבה" של עצמה,
איזו משמעות שונה זה מקבל …
נורא יפה.
נראה לי שצריך לחפש המון כבוד הדדי, זה מה שהיה חסר לי בפוסטים האלה. כל אחד היה להוט למלא את חסכיו ועכשיו.
אבל זה לא מרשם של רגע.
שבוע- טוב
מסכימה איתך, אביטל.
ואיך את מחברת תשוקה עם הכבוד ההדדי הזה ?
איך את מחברת תשוקה לאהבה ולדאגה לבן זוג ?
זה בר-חיבור לדעתך ?
רונית, זה מעניין מה שאת כותבת. האם את אומרת בעצם שאהבה עצמית שלמה סותרת השתוקקות?
אני לא חושבת שקיימת בעולם הזה
"אהבה עצמית שלמה",
זה עולם של תיקונים … בעיני.
אני רואה השתוקקות כפיתיון ששמים לנו מלמעלה, שנועד לחבר בין בני זוג למטרת לימוד.
ואלוהים יודע לתכנן פתיונות….
בעולם הזה הרע הוא הדבר הכי "מושך", לא ?
אני לא יודעת אם הרע הכי מושך, אבל תיקון זה דבר מאוד מושך, ובייחוד במקום שיש קלקול כואב. או במקום שדומה לקלקול כואב שהיה פעם.
תודה על המחשבות החשובות :).
מי שתיקון מאד מאד מושך אותו,
נמצא במקום גבוה כנראה.
להשקפתי, צריך לעבור המון גלגולים ובהם התמכרויות מסוגים שונים,
בכדי להחליט שכבר לא רוצים את זה.
נדמה לי שההתמכרויות הן ביטוי של משיכה לתיקון…
והקדשתי לך שיר. 🙂
לי,
התמכרויות נראות לי ההיפך מתיקון,
ככניסה עמוקה יותר אל הקלקול.
אבל יכול להיות שכעוצמת הקלקול, כך גודל התיקון שייאלץ לבוא כתוצאה …
ווי רונית, אפשר לומר כ"כ הרבה על עניין האהבה, אהבה כמושג ואהבה כמציאות.
מצד אחד המון מוטל על האהבה ומשתמשים במושג הזה בכ"כ הרבה צורות והקשרים שקשה להבין איך ה"אהבה" מחזיקה את כולם יחד. מצד שני, האינפלציה הזו מעידה אולי עד כמה ה"אהבה" מדנדנת מיתרים מרובים, עמוקים ומשותפים שקיימים גם קיימים.
כשאני חושב על זה הייתי רוצה רק להציע, ברוח הדברים שלך, אבחנה אחת: נדמה לי שאנשים כשאומרים "אהבה" או "אני אוהב/ת אותך", בין שהם אומרים זאת בשעת תשוקה גדולה, בין אם הם אומרים זאת לסבתא, לבת או לנכד, בין אם אומרים זאת לאדם, למכונית ((:), לבית או למדינה, תמיד יש באמירה הזו גרעין כוונה, השלכה מודעת או לא מודעת, לאהבה הגדולה שתמיד נמצאת מעבר ושוזפת את הלב, הנפש והרוח מן הגדה השנייה.
חן
:))
אתה קולע לדעתי.
שבאמירה השחוקה או שלא,
יש איזשהו גרעין כוונה או ידיעה
שמקורה בעולם השני.
הנשמה משתוקקת לשוב.
רונית, על ההבדל בין תשוקה לאהבה אני מדבר ברוח זו בדיוק כבר במשך פוסטים רבים. כמובן, מסכים.
ואשר לאהבה – אין בדרך כלל רגש "טהור" לאורך זמן. אנחנו עשויים מכל מה שיש בנו.
אמיר,
אני חוקרת את ההבדל הזה.
ולמה אנשים משתמשים במילה אהבה לתיאור תשוקה או מלחמה או אפילו בפשטות, שנאה.
אהבה ? מילה משומשת ושחוקה שמזמן
ירדה לזנות כמו אחיותיה, אחי, או
אחותי!
כל ארחי פרחי ברחוב אומר לך, אחותי,
אני אוהב אותך –
ומתכוון שרוצה לקבל ממך משהו בלי
לתת דבר בתמורה
אהוד,
כאן אני משתמשת בה בשימוש אחר,
ומתעלמת משימוש היתר שנעשה בשמה
ומהשחיקה שלה.
אני רוצה להחזיר עטרה ליושנה
ושנקרא בשמה רק כשמדובר בה עצמה.
רונית, כל הכבוד על הגדרת השאלה המהותית הזאת.
אם לענות בקיצור- כדי שקשר יחזיק חיבת להיות לזוג איזו מסגרת נוספת, ברית, חזון, אידאל . המסגרת הדתית היא לא רעה. אבל גם בתוכה קריטי לשמור על מתח מיני, מסויים, לפחות. חייבים להראות טוב, כזה שיבחרו בך גם עכשו, מחדש.
סבינה,
במסגרת הדתית הם באמת שומרים לא רע בכלל על המתח המיני,
באמצעות ימי הנידה.
אם הייתי יכולה לקיים כזה דבר בזוגיות, זה היה מדהים בעיניי.
השאלה שאני שואלת כאן,
היא לווא דווקא על שימור התשוקה בזוגיות ארוכת שנים, כיוון שהכימיה אומרת שמתישהו זה תמיד יפחת.
אני יותר מנסה לומר,
שהעולם נוהג לקרוא במילה "אהבה" גם לדברים איומים ונוראים,
ואני חושבת שזה מוליך אותנו שולל,
ושדי כבר עם זה :)))
גם וגם… העלית נקודות מענינות למחשבה, לא חושבת שיש תשובה אחת או אמת אחת
הי חני.
אני מאמינה שיש אמת אחת,
הדרכים אליה יכולות להיות שונות מאד,
אבל שהאמת עצמה היא אחת ויחידה.
את הפוסט אהבתי!
אומי,
אהבת את הפוסט.
אך האם חשת אליו תשוקה ?
:))))))))
הי רונית, וואוו, כמה שאלות ועוד איזה שאלות.
אהבה, תשוקה, זוגיות, חברות, שינאה.
אהבה לדעתי, זה רגש שנמצא על יד חיבה והערכה.
תשוקה לדעתי, זו תחושה שנמצאת על יד השתוקקות ומשיכה שלאמונתי נמצאת בשלושה מקומות. (אינטלנטית, רגשית וגופנית).
זוגיות מתמשכת מוצלחת תלויה בקיומה של החברות וההתאמה המשולשת בחיבורי התשוקה.
שינאה, אני לא מכירה, אולי רק תסכול מכך, שנחוצות כל כך הרבה נקודות השקה לשם מוצלחותו של קשר, ואכזבה מכך שאין מילת קסמים כזו, שנקראת אהבה, ומכילה הכל בצ'יק וצ'ק ובלי צורך בשום מאמץ.