אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
יש דברים שרק ים יכול לשים להם סוף.
ארד לשפלה המוחלטת,
ואז אל החול,
איאסף לבדי, כרגיל.
והים יהיה בשלו, כמו תמיד.
וכל תעתועי האגו שלי,
בבכי גואה יתנפצו
אל רגע אחד של אמת ובכייה.
הים קצת ייסוג,
כמו שרק מים ממים
יודעים לעשות,
ואני אשלח את עצמי אל האופק לרגע,
אשוט בדמעה אפורה ………………………………………………….
ואחזור מי יודע מתי וכיצד,
אולי יותר לא ארעד.
בוקר טוב
הו ציני שכמותי ,אפילו את טיפת התקווה שיש בשיר גזלו עיני המטושטשות בבוקר כשבמקום לקרא את השורה :
ואני אשלח את עצמי אל האופק לרגע,
קראתי אותה:
ואני אַשְלֶה את עצמי אל האופק לרגע,
גיורא…. אהבתי,
"אשלה את עצמי אל האופק לרגע",
גם זה אפשרי.
כששולחים, לא יודעים מה תהיה התוצאה והאם תהיה בכל זה אמת,
זה יכול להתברר בסוף גם כאשלייה ….
יהיה טוב, רונית, יהיה טוב.
לא בטוח, ענת, לא בטוח.
🙂
אבל בסוף בסוףףףףףףף יש רק טוב,
בזה אני בטוחה.
אכן, רונית, רק ב"שפלה המוחלטת" (איזה יופי!) אפשר לשלוח אל הים האינסופי את עצמנו, המוגבלים כל כך, ולקוות שנחזור רחבים יותר.
חנוך,
לקוות שנחזור רחבים יותר,
או פשוט יותר חיים וממשיכים לנשום.
יופי של שיר ונכון
תודה מירי, אני יודעת שאת יודעת לגבי הים. והחוף.
אהבתי את השיר מאוד!
אהבתי את הכנות. השיר הזה נקלט כמי שבא מהנקודה בה אמר נתן זך: כשהרגש דועך השיר הנכון מדבר.
ההיבט האחר הוא הזרימה המוסיקאלית.
אין כאן צרימות במפלסי הלשון.
הדימויים מוליכים אותך בעצמה עד לסוף השיר.
רונית: ת-ו-ד-ה!
אינני מתאפק ואני כותב שוב =
שוו אותי השורות ישרות הלב האלה:
"וכל תעתועי האגו שלי,
בבכי גואה יתנפצו
אל רגע אחד של אמת ובכייה."
דימוי הים והגלים שיכול בקלות להיות נדוש – בשיר הזה מוליך אותך בבטחון ובנאמנות ובאמון.
שיר ראוי לפני יום כיפור. לא ארתע לשים אותו בסידור.
יוסף,באמת תודה.
אני מאד מוחמאת כשזה בא ממך,
כי הצלחתי להתוודע קלות אל כישורי הכתיבה שלך ….
והרגש.
בסידור של יום כיפור ???
ראה מה כתבתי לך בפוסט שלך על סידור של חילונים,
יש תפילות של שחר-מריו שהרבה יותר ראויות, וצריך ליצור לו סידור מיוחד
שבו כל התפילות הן "שחרית" :))
רונית
שיר מאד יפה אישי ואמיתי
פתאום המילה שפלה מקבלת בחזרה את השורש שלה ש.פ.ל
"ארד לשפלה המוחלטת"
נכון, ריקי,
זה הובן לי אחרי שכתבתי.
רונית, שיר לירי צרוף. צרוף כי ברי שהוא נכתב מתוך קרקעית הרגש, מתוך עמידה מוחלטת אל מול הקיים, בלי צעיפים. את והים, שאינו נושא פנים לאף אחד.
רגע האמת והבכייה הוא הרגע המכונן שלך, את אישה של אמת. אין דרך אחרת להבין שורות סופיות כאלו.
אני מרגיש צורך לומר לך באופן אוקסימורוני שאת לא לבד בבדידותך. חן.
אני מתחילה מהסוף הפעם.
נכון, רגע הבכייה הוא מכונן בעיני,
חן.
אני לא לבד בבדידותי, כולנו יחד בודדים,
והבדידות היא אשלייה גמורה.
הי רונית
נהניתי לקרוא את תגובותייך פרט לשיר
🙂
הי מירי,
יש כאלה שקצת פחות נהנו מסתבר …
רונית בעיני השיר הזה מצוין!
חניל'ה, תודה לך.
יש דברים שרק ים יכול לשים להם סוף.
מסכימה איתך על כל מילה.
ושיר נהדר
ומזמינה אותך למ"ים
תודה, איריס,
הולכת לקרוא.
יפה השיר גם כשהוא לא מנוקד וגם כשהוא מנוקד…
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9586&blogID=208
שירה,
לא יודעת למה,
לא בא לי לנקד שירים.
ולא רק מעצלות.
אולי אני אנטי-חוקים עד כדי כך ….
צריכה לבדוק את זה.
רונית, לא חייבים. פשוט יש שירים שמתאים להם.
אבל כפי שציינתי למעלה – יפה לו גם בחשוף… 🙂
אחת אחר חצות, קצת קר לי…
אני הולך לישון עם השורות האחרונות של השיר… ואחזור מי יודע מתי וכיצד, אולי יותר לא ארעד…
:))) אהוד.
אל תרעד.
תתכסה בפוך צמרירי ורך…..
….ואל תישן לבד
))) ליל מנוחה
ועיקר שכחתי… יש התיחסות נוספת לשיר בפוסט של יוסף עוזר…ועוד כמה מלים שקשורות למאמרו
)))ועכשיו באמת זמן לישון
שיר רגיש ויפה וחודר ללב.
איציק, איזו הפתעה.
איפה אתה ?
כמה שיפה בעיניי השיר ותודה שהזכרת לי את הים.
שיר יפה ,לירי ורגיש,רונית
תודה לך, חנה.
סיגל…
אני גם רוצה להיזכר בים.
כמה זמן שלא הייתי…
כל כך יפה. "אשוט בדמעה אפורה", מקסים!
אהבתי במיוחד את הכנות ב:
וכל תעתועי האגו שלי,
בבכי גואה יתנפצו
האגו כל הזמן מתעתע…
לוסי,
גם אני הכי אוהבת "אשוט בדמעה אפורה".
מבחינתי זה השיא והפואנטה בשיר…….
גאות ושפל. בשפל יש גאות רגשית. בגאות יש שפל רגשי. מה יהיה?.
אין כמו ים בלנקות הכל…
כן, תמי, ההיפוכים מקרבים לתיקון.
ואפילו ים מזוהם מביוב ומפסולת,
עדיין מסוגל לנקות אותנו…
כמה עוצמה טהורה יש בדומם,
נראה שהוא האחרון שמתקלקל אחרינו.
היפוכים משלימים אחד את השני. ואני לא בטוחה מי מנקה את מי. הים אותנו או אנחנו אותו. אולי זה בכלל תשקיף של ים מלוכלך להוויתינו והפוך…
לדומם ישנם חלקיקים בתנועה מתמדת וזה לא כמו הדומם פעם חשבנו. הפיסיקה המודרנית תתאר לך חיים בכל אבן או שולחן…
כן,
לא ברור מי מנקה את מי,
אבל די ברור מי מלכלך את מי 🙂
ומה שאני כותבת, שיש לנו מה ללמוד רוחנית מה"דומם", גם אם הוא לא בדיוק דומם מבחינה פיזיקלית.
רונה,
יש לך נשמה של משוררת,
תמיד הרגשתי. אותי זה מדהים.
תודה, מישהו ..
מילים זה טעים 🙂