על האדם הלא מעודכן בימים מעודכנים

 (בואו נקים גבעה של בועות)

מה עושה האדם הלא-מעודכן בימים כל כך מעודכנים כמו אלו ?

אנשים במדינה הזו תמיד מדברים על הצורך "קצת להתנתק", מתנצלים על שהיום
לא הספיקו להתעדכן בכל אספקטי ההתרחשויות וכולי.

לי ממש ממש קשה להתחבר.

גם אם אני מצליחה לראות מהדורה שלמה של החדשות (לא קרה כבר שנים),
אני לא בטוחה אחר כך שהבנתי מתוך כל זה מה באמת קורה.
או שאם הבנתי לרגע, זה חמק ממני ונשכח, כי הזכרון שלי לא בנוי ככה לרוחב.

בעיקר השמות,
אותם אני הכי לא מצליחה להבין או לזכור.
מי ראש המי ומי השרים ושמות הערים ושמות הטילים,
אם כבר הבנתי משהו, הוא רק עקרון,
ואין לו שמות או נ"צ מסויים.

ואני מנסה להתעדכן, כי אין לי מושג אף פעם על מה מדברים אנשים.
אז אם יש ידיעה, חוזרים עליה שוב ושוב ושוב לכל אורך המהדורה ובאלף ואחת תמונותיה הידועות,
חוגגים על דמה של התמונה ועל דמנו שלנו שבין כל הפרסומות החוזרות והפרומואים
וכל מסת החגיגות המערביות שלנו, כבר לא יודע לאן לסעור בדיוק.

השיטה שלי היא תמיד במיקרו.
להתעדכן בקטן.

אני שומעת סיפורים מאנשים קרובים יותר או פחות, סיפורים אישיים.
מנסה להבין מהסביבה הנגלית לי, מה לדעתי מוטל עליי כרגע.

זה בדרך כלל לא קשור בשום קשר ישיר ל"מה שקורה".

זה קשור למה שקורה במציאות שנגלית לי באותו רגע ולמה שנראה לי שהתפקיד שלי בתוך זה.

עכשיו תוך כדי שאני כותבת את כל זה,
אני מגלה שאני כנראה אחת הבועות היותר זרות שקיימות בסביבה,

בועה שמודעת לעצמה וגם קצת מודעת לסביבתה,
אבל לא מאמינה כל כך בכל מה שמתיימר להיקרא המציאות הריאלית שלנו,
מאמינה שמתוך השקיפות הסבונית שעוטפת אותה, 
הכל נראה צלול, גם העכירות או הקושי.

הבועה הזו זוחלת לאט, וגם ברגע שתגיע ותפגוש את העשב-דשא, 
זו תהיה לא-פגיעה, 
אלא יותר בגוון של פגישה מחודשת.