אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
ואולי (@ נחשו למי …)
הקשיים
הם סלעים על פני מים.
זה כואב עד מאד להלך בם,
שפיצי וזיזי ומחודד.
ואם לא,
אז חלק ומחליק ומסוכן.
אז מה יש בהם בסלעים ?
יש בהם מוצקות של קיום,
משהו שמאט אותך בזרם המופרע והחלומי הזה.
ומה אם לא היו הסלעים (מעולם) ?
לו היה הנהר זורם ועביר ללא הפרעות,
רק אדוות נעימות ומלטפות בדרכך האחת ?
או אז החיים יעברו מהר מידי.
אני אסחף עם הזרם החם, הנעים, המאפשר,
במהירות שאין לה הופכין.
רונית, למרבית המזל מצב שבו אין כמעט סלעים וזיזים דורש רמה כזו של אחריות אישית, שאין סיכוי שמי שמגיע אליה ייסחף לו לאיטו בעצלנות של קיום.
וואלה גאון
מי גאון ולמה ?
אתה מבטיח ?
🙂
וזו לא האיטיות שמדאיגה אותי, אלא המהירות שאין לה הופכין.
זה היה לאמיר
אז טוב הסלעים או זמזום הדבורים שיש להן גם פוטנציאל עיקוץ/עקיצה לא מועט.
אני תמיד מסבירה לתלמידי בשעורי הפיסול שחייבים ליצור ניגודים לקווים הזורמים של הפסל , מעצורים כמו ברכיים, מרפקים , כמו סלעים בנהר שרק לידם נראים המים בתנועתם. נהר ללא סלעים ואבני נגף. סתם משעמם .אם כך לא פכפוך מים-זרם נהרי חזק!
מעניין לראותך מלמדת, מירי.
למעשה, מעניין קודם כל לראותך 🙂
SAME SAME
🙂