הייתי בת מאה

אני מנסה לחשב כמה כל זה נותן.
העיר ירושלים תמיד עונה לי בכפולות של
מאאאאתתיייייייים.

אנשים חדשים אומרים לי,
את נראית צעירה מכפי גילך,
בחיים לא הייתי מאמין,
תוציאי, 
תוציאי תעודת זהות
אם אין, אפשר גם רישיון נהיגה, דרכון, מנוי לבריכה או רישיון החזקת נשק.

וכל זה לפני שהם יודעים.

לפני שהם יודעים עליי ועל ירושלים,
על כל מה שקורה בינינו וגם עם אחרים,
עליי עליה ועל כל המוני הזרים
שצובאים ובאים ועולים ויורדים וכורעים ברך ומשתחווים ומנשקים ולפעמים גם יורקים
על אבנים יקרות בסמטאות חשוכות
או על גלעדים מוארים בניאון של עצבים,
עלי ועליך על עוברים ושבים,
על כל ההיסטוריה שאני בכלל לא בטוחה בה,
ולפעמים ככה ליתר בטחון,
גם על כל העתיד שייתכן ויבוא,

זאת אומרת,
אם נהיה מאד מאד מאד
אופטימיות.