נולדתי ב - 1951 במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי.
עד לפני כחמש שנים החזקתי ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים.
כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה.
מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה.
ספרי "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010
עוד כמו עוד..יש למילה כוח משיכה לכאן ולכאן. עוד כוח, עוד כאב, עוד יופי , עוד יש ועוד אין.
"ואף על פי כן נוע תנוע" – השיר נע על חוט החיים, על המשׁיכה, על הָהִמָּשְׁכוּת ועל הַמֶּשֶׁךְ ומחבר בין כוח המילה לכוח המשיכה.
"עוֹד יֵשׁ לִי כֹּחַ" לְ – (מתבקש לי לסיים ב"לְ" – ל' הַיִּדּוּע אל… הלא מודע).
גיורא, תודה על השיר המדליק לי תובנות.
גיורא, אופטימיות?….
מכיוון שאני לא ממעיטה אף פעם בכוחה של המשקולת ובנצחונה – אני מריעה לך…:)
"עוד"? האופטימיות בעיני המתבוננת
עוד כמו עוד..יש למילה כוח משיכה לכאן ולכאן. עוד כוח, עוד כאב, עוד יופי , עוד יש ועוד אין.
"ואף על פי כן נוע תנוע" – השיר נע על חוט החיים, על המשׁיכה, על הָהִמָּשְׁכוּת ועל הַמֶּשֶׁךְ ומחבר בין כוח המילה לכוח המשיכה.
"עוֹד יֵשׁ לִי כֹּחַ" לְ – (מתבקש לי לסיים ב"לְ" – ל' הַיִּדּוּע אל… הלא מודע).
גיורא, תודה על השיר המדליק לי תובנות.
ל"עוד" כזה התכוון המשורר-:)
תודה רוחה
שבוע טוב
הדברים פשוטים, אבל דווקא משום כך התמצות של התמונה מכה כמו בבטן מרוכז כמו הייקו