גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

מזה כמה שנים שאני סופרת אורחת בבתי ספר, מדברת עם הילדים על הספרים שלי, חוויה מרגשת ומלמדת עבורי, אבל יש גם רגעים הזויים ומצחיקים עד טרוף. למשל, בבית ספר אחד בנתניה רצו אלי הילדים בשמחה לקדם את פני ושאלו בענין:"את חנה סנש?" רציתי לענות שכן והרגע באתי בצניחה אבל אמרתי שבמקרה לא. בבית ספר אחר, אחרי שדברתי שעה על הספרים ...

היום זה כבר היה מוגזם. כשחזרתי מרופאת השיניים{זו שמגדלת חמורים באחד הפוסטים הקודמים…} הלכה מאחרי אישה וצעקה לתוך הסלולרי שלה וערבה אותי שלא ברצוני במשפט "אתה לא מאמין , הוא שאל אותי אם אני עושה את זה גם מאחורה!"האמת גם אני לא האמנתי כל כך, את היתר לא הצלחתי{לצערי?} לשמוע כי עברה מכונית ואחר כך פניתי למקום אחר אבל המשפט ...

  אורנה אומרת שקוראים לו   האחר הגדול   או הגדול האחר.   פעם הוא ישב   בחדר המורים   והזמין לי את   ההורים.   עכשיו הוא יושב   על המסך   ומוחק לי שירים.

שיר חדש שלי בזוטא מוזמנים להכנס! http://zuta.bhasofer.org.il/

באותו יום הרגשתי יפה, לבשתי שמלת גי'נס שבראי השבור במעונות התאימה לי, עמדתי בתחנת האוטובוס חייכנית ומרוצה. הייתי צריכה להגיע לאלנבי, שם עבדתי כמתייקת בחברת ביטוח כדי לממן את החיים בעיר הגדולה ובאוניברסיטה, חשבתי על היום שמחכה לי, שמונה שעות של תיוק ניירות שאין לי מושג מה כתוב בהם ולטעות הרבה, בקצור לחכות שיגלו עד כמה אין לי מושג ויפטרו ...

היו אז הקיצים האלו שהיום בהם נמשך ונמשך, חלקו הגדול נמס לתוך שעות של שעמום מתוק שעולה ממנו ניחוח של הדברים שעוד יקרו. בעקר הבטחה לאהבה גדולה. כמו ברומנים העבים שהערתי לתוכי עד השעות הקטנות של הלילה. הייתי בשנות העשרה המוקדמות שלי, שכבתי על הרצפה ביום קיץ כזה, מעולף מחום, מקרבת את לחיי לרצפות הקרות עוצמת עיניים ומרגישה את הקרירות ...

אתמול בשעור "ימימה" העירה אחת הנשים, לפני שהשעור התחיל, על פנינה רוזנבלום {שרקדה לה באותו זמן כנראה עם כוכבים} שלדבר אחד היא לא זכתה, לילדים משלה. אבל יש לה ילדים עניתי, כן, אבל מאומצים, אני אמא לילד מאומץ, גם לי יש ילד מאומץ, אמרתי והוא שלי בדיוק אותו דבר כמו ילדי הלא מאומצים, אני לא מסכימה איתך היא ענתה, זה ...

zuta.bhasofer.org.il/     "אתה אמרת לי" שיר שלי בזוטא, מוזמנים לבקר ולהגיב!!!

Normal 0   הסדק בקיר המטבח מתרחב. האדמה משחקת אצלנו, אומרת אמי. בחדרי ילדותי רק האדמה עוד משחקת. פיסות שמים פוגשות אנחה. מי יחזיק מעמד יותר? מבעד לסדק הגדול רואים פיסת שמים ואת העץ של פרץ. זה האורן עליו היינו מטפסים פעם, כשחיינו באמת את הזיכרונות שלנו. פרץ כבר מת העץ עוד לא. זקן לא צריך להיוולד, אומרת אמי כמו ...

Normal 0   אימוש את ערה? הבהב לפתע אור כתום מולי ואחריו לב אדום פועם.שגרתי בחזרה אייקון של לב חצוי. כשתבואי הוא יהיה שוב שלם, כתבתי לה, ראיתי את העפרון שלה כותב במהירות ואז צצו המילים, הוא שלם, היא כתבה, הוא מלא בגעגוע. אבל געגוע, ענה העפרון שלי, הוא גדול אפילו מן הלב ואז הוא עולה על גדותיו. נכון, היא ...