את חנה סנש???

מזה כמה שנים שאני סופרת אורחת בבתי ספר, מדברת עם הילדים על הספרים שלי, חוויה מרגשת ומלמדת עבורי, אבל יש גם רגעים הזויים ומצחיקים עד טרוף. למשל, בבית ספר אחד בנתניה רצו אלי הילדים בשמחה לקדם את פני ושאלו בענין:"את חנה סנש?" רציתי לענות שכן והרגע באתי בצניחה אבל אמרתי שבמקרה לא. בבית ספר אחר, אחרי שדברתי שעה על הספרים שלי, איך נכתבו ועל הכתיבה הצביעה ילדה נחמדה ושאלה  "כתבת גם את  ילד חוץ של גלילה רון פדר?" עניתי שלצערי היא הקדימה אותי.  ברמת השרון אחרי שקראתי מספרי וספרתי איך כתבתי אותם, מה אמת ומה דמיון, הצביע ילד ושאל "את כתבת את כל הספרים של חנה ליבנה?" עניתי לו שכן, את כולם.  הכי חמוד היה נהג מונית ערבי בעכו שהוביל אותי לאיזה בית ספר ושאל אותי מה אני עושה "אני סופרת ילדים" עניתי בשמץ גאווה, כשחזרתי הוא שוב היה הנהג "כמה?, הוא שאל "מה כמה?" עניתי,"כמה ילדים ספרת?" הוא בטח חשב, תראו את היהודים האלו ממציאים להם עבודות, אישה באה במיוחד מהרצליה לספור ילדים בעכו, מה הם לא יכולים לספור לבד?  לפני שבוע שאלה אותי בטלפון מורה מבית ספר בשומרון:"תגידי,הספרים שלך נקיים?" "אני מקווה שמנקים אותם", עניתי לה, "לא, את לא מבינה," היא ענתה" יש סופרת אחת שלא אגיד את שמה שהספרים שלה את יודעת.." "אני לא יודעת," עניתי "והלכלוך הוא בעיני המתבונן."
וחוצמזה אספר בפעם אחרת על מפגשים מרגשים עם ילדי צד"ל בקרית שמונה, ילדי עובדים זרים בתל אביב וסתם ילדים מקסימים בבית שאן ואשדוד, וכן, גם מורות נפלאות.