גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
Normal
0
אימוש את ערה? הבהב לפתע אור כתום מולי ואחריו לב אדום פועם.שגרתי בחזרה אייקון של לב חצוי. כשתבואי הוא יהיה שוב שלם, כתבתי לה, ראיתי את העפרון שלה כותב במהירות ואז צצו המילים, הוא שלם, היא כתבה, הוא מלא בגעגוע. אבל געגוע, ענה העפרון שלי, הוא גדול אפילו מן הלב ואז הוא עולה על גדותיו. נכון, היא כתבה, כמה נכון אימוש אבל אנחנו נותנות כוח זו לזו. בעיקר את לי, רציתי לענות אבל לא רציתי להיות עד כדי כך ישירה ונזקקת. נכון, כתבתי, ואני אוהבת אותך . אני יותר, היא ענתה ואני הולכת עכשיו לישון, אז נשיקות אימוש שלי. נשיקות אוצר. שני לבבות לוהטים עשו בעת ובעונה אחת את הדרך מכאן עד לשם,ומשם לכאן, מעבר לימים ולהרים. רציתי לכתוב עוד משהו קטן, המנוי כבר לא מחובר! הודיע לי באדום אדון הסקייפ, כאילו שאיני יודעת זאת, כבר לא מחוברת וזה טוב, כנראה שכך צריך.
מקסים מקסים מה שכתבת. כל כך מבינה את הקשר בין אימוש לילדוש!
אני קצת נעלבת כשאני רואה ש"המנוי" כבר לא מחובר, או במסנג'ר כשההודעה חוזרת כי בצד השני כבר אין.
מה, כל כך מהר סגרת? מי סוגר ראשון?
ובכלל נהיה כל הזמן מחוברות לילדים, לא יעזור כלום…אבל שהם לא ירגישו.
תודה לוסי, ותאור היחסים המורכבים{עם המסנגר או הסקייפ} נכון כל כך… אנחנו מעדיפות לפעמים לכתוב ולא לדבר כי הדבור משום מה נקטע
השיחות האלה בסקייפ גומרות אותי.יש בהן משהו כל כך מתעתע.וגם הסוף שלהן, שלא כמו בשיחות טלפון, או בתכתובת מייל. תמיד אני נשארת מול המסך הזה, שתיארת בו את ההתרחשויות כל כך מדוייק, כמה דקות, בוהה.על סף דמעות.כי ברמזור הטלפונים הזה בצד, אין צבע כתום.
איריס אהבתי את ההגדרה שלך"רמזור הטלפונים" מסמן עצור, אין כניסה או אור ירוק לאהבה…{סתם נסחפתי)
אז מה נסגר? כל התקשורת האינטרנטית הזו שווה או לא? עם נשארים עם כזה כאב לב וחסר עמוק אחרי השיחות הטרנס אטלנטיות האלה?
היי איריס אליה, מה השעה אצלך? אצלנו שתיים ומשהו בלילה. היי לך. נראה לי שאנחנו שתינו פה לבד קןרראות ומגיבות בשעה זו.
הי יעל, גם אני ציפור לילה. אבל אצלי עכשיו רק שמונה וחצי. ואני בשקט שאחרי הסערה.כולם במיטות.
אין ברירה עם הסקייפ. חייבים.זאת דרך מעולה לדבר.למרות הרמזורים
שווה שווה יעל בעיקר ללא נרדמים… ולמתגעגעים
הו מרקו מרקו
איתך באהבה, חני
תודה שולמית, אמא תמצא את מרקו שלה בסוף…
יש להוסיף לסידור התפילה את:
ברוך בורא פרי הסקייפ!
אמן ואמן!!!
מקסימה ורגישה השיחה הזאת מלב אל לב החוצה מרחקים הרים וגבעות, ימים ונהרות.
אם ובת .ככה זה היה תמיד, ככה זה יהיה , חני יקרה, כאילו שמעתי את עצמי
נכון חנה, אני ממש מרגישה איך המילים חותרות להן במרחב מלב אל לב…
חני יקרה כל כך יפה
הנה האינטרנט לא כזה נורא, הוא נותן משהו לנפשות מתגעגעות במיוחד שהן יודעות לבטא זאת בישירות בלי פיתולים מיותרים.
נפלא
תודה מירי,ממש כך , גם אני בעד האינטרנט, מקרב רחוקים!
זה מהמם, מקסים וכל כך עדין.
אהבתי מאוד.
תודה יעל, הסמקתי..
חנוש
כל כך מכירה את הסקייפ הזה, ואת הלבבות, ואת ה"יש" ו"אין"
ואת הגעגוע
ואת הלהתעורר ולהרדם עם סקיפ
ואת הברכה שבזה
ואת הכאב שבזה
יופי של פוסט
איריסית יקרה, מי כמוך מבינה דרכם של לבבות חוצי יבשות וימים מאם לבתה, וגעגוע..
קטע מקסים, חניל'ה.
אני יכולה מאד להזדהות על אף שאינני אמא, אולי מהעבר השני.
הם לכאורה יותר צריכים אותנו מאשר אנחנו אותם (ההורים אותנו הילדים), אבל זה רק לכאורה.
את יודעת מה קורה כשההורה לא נמצא שם ? כאוס שלם בנפש.
נראה שיש ביניכן קשר נפלא.
בורכתן.
תודה רונית יקרה, טוב לשמוע מזווית"בתית"
אהבתי!!!
תודה אומי
כתוב יפה, חני. בשקט של הלילה הגעגועים צבועים חזק יותר. מכיר את הכיווץ הזה בלב. אתה מת לעשות משהו להתקרב ולראות ולעזור – אבל אתה עדיין רחוק. ואחרי שהסקייפ נסגר, אתה מגביר את קול הטלוויזיה כדי לא לשמוע רק את זמזום המקרר. אבל העיקר הוא הצורך והקשר – וזה לא דבר של מה בכך. דיברתי פעם ארוכות בטלפון עם מישהו מעבר לים, ואז הצעתי לו להמשיך את השיחה בסקייפ. אין לי סקייפ, הוא ענה, אחרת אמא שלי לא היתה עוזבת אותי.
תודה נועם הצחקת אותי, הסקייפ גם יכול להיות באמת רודף… כמו האמא ההיא
חני, "סקייפי" ידיד אמת..
מלאכתו פילאית ומקרבת לבבות , בעיקר אלו שכבר קרובות ואוהבות כמוכן..
נכון ואני מברכת אותו בברכה שחנוך כתב..
סקייפ או סקייפ, כזה קשר וכזו פתיחות — זכית! זכיתן!!!
באמת זכיתי, סבינה, וגם על זה אני מודה
פשוט ויפהפה. כמה מתומצתת יכולה האמת להיות, וכמה רווית געגועים…
תבורכי חני על הפוסט המקסים.
איתי
תודה לך איתי!!
הי חני, כל כך מרגש ומוכר. אמנם ילדיי לא עזבו את הבית אבל לפעמים אני צריכה לנסוע ואז אנחנו מדברים באייסיקיו ואני יודעת על עצמי שאני מאוד אוהבת להתבטא ולהתחבר בכתיבה, ויכולה להרגיש הכי קרוב שאפשר, וכך כשאנחנו משוחחים, אני מרגישה הכי קרוב והכי מרוכזת בהם , ואני מאושרת.
נכון סיגל בכתיבה יש התחברות שאין אפילו בפנים מול פנים
המון דמעות תקפו אותי במהלך השיר…וזה טוב:)ככה צריך!
תמיד מחוברת…לא משנה מה, והלב מלא געגוע ואדון הסקייפ(אהבתי את ההגדרה)מה היינו עושות בלעדיו.