אֲבָנִים
הַתְּמָרִים מַבְשִׁילִים
וְ
נ
וֹ
פְ
לִ
י
ם . . .
מַמְתִּיקִים אֶת רִגְבֵי עֲפָרֵךְ .
צַלְיָנִים מְנִיחִים
אֲ בָ נִ י ם
עַל קִבְרֵךְ
בּוֹנִים גַּל עֵד…
נֵד
שֶׁקָּפָא.
אֵיזוֹ עֲרֵמָה יָפָה !
רְאִי , יֵשׁ לָךְ אֲבָנִים
יוֹתֵר מִלְכֻּלָּם;
יוֹתֵר מִלְבֶּרל
יוֹתֵר מִלְהֵס
יוֹתֵר מלַמּוֹצְאִים מוֹתָם בַּיָּם,
יוֹתֵר מלַמּוֹצְאִים מוֹתָם בָּאֵשׁ !
הַדְּקָלִים מִ תְ בַּ דְּ רִ י ם
הַיָּם זוֹרֵם כְּמו נָהַר . . .
אֲנָשִׁים
בָּאִים
וְהוֹלְכִים —
הָרוּחַ לֹא נוֹתֶנֶת מְנוּחָה.
משחק ילדים גדולים…
הזדהות.
אני מעדיף משחק.
יותר קרוב לאמת
סבינה הצלחת להביא את מתיקות התמרים, הרוח שרידי המבקרים ורוחה של רחל,
תודה, חני.
"הַיָּם זוֹרֵם כְּמו נָהַר"- לא חשבתי אף פעם שהוא יכול, כמה יפה.
על התמר- אשתוק..:)
על יד קבר רחל , בזמנים מסויימים, הים נראה זורם לכיוון אחד– כמו איזה פיורד!
וואו אני צריכה לבוא להביט שוב. אולי בחגים אסע.
רְאִי, יֵשׁ לָךְ אֲבָנִים
יוֹתֵר מִלְכֻּלָּם – – –
{{{יפה}}}
תודה, יוסף. עוד מעט אחזור הביתה ואקרא כל מה שהחסרתי כאן.