סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

על המצב

לא הייתי מאמינה שבמקום שיר בשלל צבעים אעלה כאן נאום כזה,  אבל זה לא נושא שאפשר לכסות בתגובה פה ושם.

 

קראתי את הרשימה המאלפת של אמיר בפעם השלישית. מה שיש לי לומר הוא שאין זה נכון שאנשי העליות הראשונות שהגיעו לארץ זילזלו בערבים. להפך, הם העריצו אותם וניסו להידמות להם, עד שהמנטליות של שוד ונקמת דם וזילזול בחוק  החלה להערים קשיים.     גם יותר מאוחר ב1947  היהודים הסכימו לועדת חלוקה  שתשאיר שטחים מיושבים על ידי ערבים בידיהם. ומי לא הסכים? ומי תקף בעזרת 7 מדינות מחומשות את ציבור פליטי השואה החלשים ונטולי הנשק שהיה פה?! 

גם אחרי כל המלחמות  וכל תופעות החבלה הנוראות של ערבים עם תעודת זהות ישראלית, איש אינו מפסיק את עבודת הפועלים הערבים. אנחנו מבליגים ובולעים את העלבון והאבדן.

 

באשר להאשמה עצמית שאנחנו יצרנו את החמאס—אנחנו פועלים פה בתנאים ששום מדינה אינה מתמודדת איתם. ולפעמים טועים בשיקולים.  יכול להיות שהטעות הגדולה היתה שלא קיבלו את "תכנית אלון") . יש מלחמות בכל מקום. אנשים עוברים למקומות אחרים ומתחילים מחדש. איש לא שיער שהעולם המוסלמי עם כל העושר הטריטוראילי והאחר  יפנה עורף לאחיו ויסגור אותם במחנות כפצצות זמן.

 

אילו ניצחו הערבים במלחמת 48 כמובן שלא היו מנפיקים לנו תעודות זהות. אז כל מה שאנחנו עושים, אפילו אם אינו מושלם—הוא השילטון הטוב ביותר שהיה לערביי הארץ מעודם!

 

גם המלחמות האחרונות מתנהלות בנסיון לנקיון כפיים ששום אומה לא ניסתה. איך פוגעים רק בפוגעים ולא בסתם אזרחים?!

 

ובאשר לטענה שאנחנו אחים בדם – זה גדול  אבל לך שכנע את הערבים!

 

כמי שחיה בגליל  ומכירה ערבים, ולא נעים לעשות הכללות, ובכל זאת–  אין זה תענוג גדול לחיות לפי תפישותיהם, זה אפילו מפחיד.

 

לדעתי צריך מה שיותר הפרדה  תרבותית.  ועלינו לשמור על המעט שהושג בכיוון של מדינה יהודית. ולדאוג שתיפסק ההגירה הסמויה של העולם השלישי לישראל , שכן החלה הגירה כזו. היום מוסלמים  משתוקקים להיכנס לארץ גם כדי לזכות בהטבות של מדינה דמוקרטית. ריבוי הערבים בירושלים הוא במידה רבה תוצאת נישואים משונים הנערכים שם ברשותינו. בדרך כלל אשה ערבית עוברת אל ישובו של הבעל. פה קורה ההפך. גברים נכנסים לירושלים להתחתן ואחרים מביאים מארצות ערב 4 נשים וכלם מקבלים פה תעודות וביטוח לאומי .

 

ואחרון אחרון לא חביב:  התעמולה הפלסטינית עובדת יותר מכל על יפי הנפש שלנו. מראים להם ילדה פצועה מעזה וליבם יוצא אליה.  לא שזה לא טבעי, זה טבעי. אבל לא מראים להם ילד פצוע יהודי, והם פשוט  שוכחים שישנם כאלה. וגם אילו זכרו–  מי היה כותב היום שיר קינה או זעם על פציעת ילד יהודי?! הוא היה מאבד את כל יוקרתו.

 

לסיכום:  העולם צריך לעזור להשכין שקט, וגם אם אין פתרון, לנהל את הסכסוך באופן שאפשר לחיות איתו.

העולם כולו ,בעצם ,עומד בפני הפלישה של העולם השלישי המוסלמי, עלינו לחכות ולראות מה יתרחש בענין זה, זה ישפיע גם עלינו.

 

בנתיים  צריך להרפא מן ההרגשה שלא מגיע לנו להיות כאן!  אנחנו תופשים קמצוץ מן השטח שבידי המוסלמים – את ארץ ישראל כבר חילקו פיסות פיסות  הרי  עבר-הירדן היה חלק מהארץ  והבריטים נתנו אותו לעבדללה ב 1920!  ועכשו אנחנו מוכנים לוותר על עוד חלקי ארץ . על מה שנשאר מותר לשבת בשקט ובלי יסורי מצפון.  אני חושבת שהערבים בארץ חיים יותר טוב מאיתנו.  אני נכנסת לבתיהם ויודעת  בתיהם גדולים משלנו וכך מכוניותיהם. מי שלא נעים לו להיות מיעוט – מוזמן לעבור למקום טוב יותר. מי שחי כאן  בשלום—הוא אחינו!

 

 

 

 

 

 

 

 

37 תגובות

  1. לא יודעת מה את רואה, אני פוחדת , חברה של ביתי חיה בלוד וכרגע פוחדת לצאת מן הבית מחשש שתתוקף, האם הם פוחדים ממני כאן בתל – אביב, ואם כן זה מיד מובלט .
    מה גם שרוב התקיפות המיניות שעברתי בחיי התבצעו על ידי ערבים,ערבי שחשף עצמו בפני, ערבי שנגע בי במקומות מוצנעים בגיל 12 ועוד ,ואני מפאת גילי הצעיר לא ידעתי איך להגיב כי, יש להם צד מאד מאיים.

    מצד שני כשעבדתי עם האוטיסטים היה זה אב בית ערבי שהגן על חיי, כי יש להם, לאוטיסטים המתבגרים התקפי זעם מפחידים.וגם כיום אני עובדת עם אם בית ערביה מקסימה .

    לומר שהם מיעוט סובל זה להתעלם מדברים שמפריעים לי מאד בדו- קיום וצריך לשים אותם על השולחן.

    בין היתר זה שהם נישאים ליהודיות לוקחים אותם לכפרים שלהם ומענים אותם שם, וההפך לא קורה, כי אז החמולות שלהם ינקמו בנו.

    אני כן חושבת שזורק אבנים ערבי ויהודי דינם אחד ולא צריך להפלות.

    מגיע להם שיוויון זכויות מלא, אבל גם התיחסות לצדדים השלילים שלהם, שמצריכים טיפול.

    קשה לי שמייפים את המציאות על מנת להראות הומנים.
    מה גם שהם בונים בלי היתרים.ובעיניי דינם אחד יחד עם שאר הבונים הלא חוקים.
    מה שמקומם אותי זה השכר הנמוך שמשלמים להם בתור פועלים. זאת נבזות בעיניי.

    אבל תודה לאל שרואים במוחש שרבים מהם כבר חובשים את ספסלי האונברסיטאות.

    • יש לי חברה ערביה נוצריה עם תאר אקדמאי בספרות עברית. אבל היא מספרת לי כיצד מערכת הבחירות בכפר מלווה בהשלכת רימונים לבתי מועמדים וכועסת שהמשטרה לא מתערבת יותר. אותו דבר עניין כבוד המשפחה. כשהגברים מתנהגים כמו שתיארת.

      החינוך הוא באמת הסיכוי לשנות התנהגות. מי ידאג שישתנה החנוך לשנאה בארצות שכנינו?

    • אופס סבינה, מעתיקה את התגובה כי הקישור הסתבך לי ואם תוכלי למחוק את תגובתי האחרת למנוע כפילות:

      הי סבינה, אני מניחה שהתייחסת לרשימה "אחים בדם" של אמיר:

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4937&blogID=182

      אם התכוונת למשהו אחר אנא הפני אותי בקישור.
      בכל מקרה, אני בדעתך שהלוואי שהיה ניתן ליצור הפרדה שכזו אולם בדעה שלא ניתן באמת וחושבת לצערי שאין פיתרון לבעיה. לפעמים אני הופכת את בעיות החיים לתרגיל מתמטי ולעיתים נדירות קורה לי שבתוך גוף הבעיה אני לא מצליחה לראות את הדרך והכיוון לפיתרון…במקרה הזה זה קרה לי ולכן, כפי שתוכלי לראות בתגובות שלי בפוסט שציטטתי מאמיר, הייאוש והרמת הידיים.

  2. יישר כח סבינה

  3. מה אומר לך סבינה, כהנא לא יכול היה לנסח את זה טוב יותר. את מציעה הפרדה תרבותית ובמילה, אחרת קצת פחות מכובסת, קוראים לזה אפרטהייד.

    • מה בעצם הכונה בהפרדה תרבותית

      • מה שאני מנסה לומר הוא שבאנו לכאן גם כדי לשרוד פיזית אבל כדי להקים מחדש תרבות מסויימת יהודית-עברית. לא כדאי לתת לזה להתמוסס למשהו פשוט "ישראלי" .

    • איזה אפרטהייד! כשאני נכנסת לבית חולים בצפון רוב הרופאים ערבים. אני בעד כבוד למיעוטים מי כמוני אוהב את ההווי הערבי ואת המנזרים הנוצריים– אבל לא התבוללות.

    • אני נהגתי להקדיש הרבה מזמני על פעילויות משותפות ליהודים וערבים. בקרוב אחדש אותן כאן בגינוסר.

    • נעמי , איך הגיע כהנא לכאן ?

      • תשובה לריקי: הוא הגיע בשם גסות הרוח המתלהמת של גברת לויצקי

      • לסבינה וריקי. הנה מהיכן שהגיע כהנא ונא לזכור שסבינה מדברת על אזרחיה הערבים של המדינה: "לדעתי צריך מה שיותר הפרדה תרבותית." ואחר כך: "אני בעד כבוד למיעוטים מי כמוני אוהב את ההווי הערבי ואת המנזרים הנוצריים– אבל לא התבוללות.
        והנה הצעת חוק שכהנא ניסה להעביר בכנסת:
        "חוק למניעת התבוללות בין יהודים ללא יהודים ולקדושת עם ישראל". על פי חוק זה יבוטלו כל משרדי הממשלה שיש בהם כדי ליצור קשר בין יהודים וערבים. יוקמו חופי ים נפרדים ליהודים ולא יהודים. לא ינתן ללא יהודי לגור בשכונה יהודית בלא הסכמת רוב הדיירים היהודים. אסור ליהודי אזרח ותושב המדינה להינשא ללא יהודי. אסור ליהודי אזרח המדינה לקיים יחסי אישות עם לא יהודי, ובמקרים שההתבוללות כבר נשעשתה, יוכרחו בני הזוג להיפרד.
        ועכשיו בבקשה עזרו לי למצוא את ההבדלים.

        • בחייאת נעמי , למצוא את ההבדלים ?!
          מדברת סבינה על התבוללות , מכאן ולגזענות של כהנא יש קצת הבדלים
          אי אפשר לצבוע מיד כל אמירה כזו או אחרת בצבע אחיד של שחור .
          הרבה פעמים נדמה לי שאנחנו כולנו מגיבים תגובות פבלוביות , בלא באמת להקשיב למתרחש ובלא באמת להתמודד עם המציאות

          • לא נעים ריקי, נכון? סבינה שלנו מהכינרת בטח מתכוונת רק לטוב, היא רק בעד הפרדה תרבותית ונגד התבוללות. אנא הסבירי לי ריקי איך בדיוק מתבוללים.
            כהנא הגזען, שברוך השם הוא ותורתו כבר מזמן הוצאו אל מחוץ לחוק, ניסה להפוך את איסור ההתבוללות לחוק. כך גם את רעיון ההפרדה התרבותית. סבינה שלנו רק כותבת לחברֶה, אבל למילים יש משמעות עמוקה. הבאתי דוגמה קיצונית כדי להראות שאנחנו אפילו לא שמים לב לאיזה תהומות אנחנו עלולים להתגלגל.

        • גברת לויצקי היקרה, יש לך היתר מלא להתחתן עם מחמוד, תאמיני לי שאף אחד לא ימנע בעדך. ואם אינך מסוגלת לראות את ההבדלים ,זה מפני שאת צרת מוחין ופנאטית בצורה קיצונית.

  4. לקראת הבחירות, אפשר למדוד את העמדות הפוליטיות האוטומטיות שלכם במבחן מיוחד באתר של אוניברסיטת הרווארד:
    https://implicit.harvard.edu/implicit/israel/research.jsp

  5. דברים פשוטים ונכוחים סבינה, ישר כוח !

  6. יוסף עוזר

    סבינה, היושר האינטלקטואלי שלך, הנקיות הריגשית – כל אלה דברים שראויים שיובלטו. יותר "נאור" להביע בחד צדדיות רחמים גלותיים, קבלי את הוקרתי לדבריך, דברי ישראלית מהזן שבו עדיין היינו מצטיינים בתחום הבנת הנקרא[במערכת החינוך של ראשית המדינה] . לדעתי גדלים בורים במערכת החינוך הישראלי וזה ניכר גם בספרות ובבוגרים חסרי המידע – צומחים מזה יוצרים שאינם לויאליים לתרבות הישראלית-יהודית והדברים נותנים אותותיהם בהזדהות עם כאב הזולת, שהיא חשובה אך לא כשהיא עיוורת לעובדות יסוד. תודה לך!!!

  7. הי סבינה, אני מניחה שהתייחסת לרשימה "אחים בדם" של אמיר:
    http://www.blogs.bananot.co.il/show
    Post.php?itemID=4937&blogID=182
    אם התכוונת למשהו אחר אנא הפני אותי בקישור.
    בכל מקרה, אני בדעתך שהלוואי שהיה ניתן ליצור הפרדה שכזו אולם בדעה שלא ניתן באמת וחושבת לצערי שאין פיתרון לבעיה. לפעמים אני הופכת את בעיות החיים לתרגיל מתמטי ולעיתים נדירות קורה לי שבתוך גוף הבעיה אני לא מצליחה לראות את הדרך והכיוון לפיתרון…במקרה הזה זה קרה לי ולכן, כפי שתוכלי לראות בתגובות שלי בפוסט שציטטתי מאמיר, הייאוש והרמת הידיים.

    • שושנה ויג

      סבינה, קראתי את מאמרך.

      מצאתי הרבה אמת בדברים שלך. אנו לא צריכים להצטדק על מעשינו. אסור לשכוח מה היה כאן לפני הפעולה הזאת בעזה. אנו נגשנו לשכנינו את שתי הלחיים. עזבנו את עזה לא כדי לחזור אליה. משפחות בניצן שמעתי היום קיבלו צינורות של ביוב כדי להתחבא מפני הקאסמים וזו לא בדיחה כיוון שהם גרים בקראוונים. היה צריך להיות כאן אחרת. היה צריך להיות כאן כמו בהונג קונג או בכל מקום שבו יודעים להעריך את האחר.

      ישר כוח על דברייך.

      שושנה

    • יש מספיק סיבות להתייאש ובכל זאת אפשר לבחור כיצד לנהוג. להרפות את ידי צהל בשמאלנות לשמה?! כאילו אנו חיים בעולם שכולו טוב ולא צריך להילחם. הרי כל אחד מאיתנו נלחם ביום יום על מעמדו ומקום עבודתו ולא פעם רומס אחרים. למה שבין מדינות זה פתאם ילך רק בהבנה לליבו של האחר?

      צריך לוותר קצת על הדמוקרטיה וליצור מצב שבו אנו שומרים על המדינה כיהודים ועל הערבים כמיעוט, עם כל הכבוד, אבל מיעוט.

    • סבינה לסיגל

      מספיק סיבות להתייאש ובכל זאת אפשר לבחור כיצד לנהוג. להרפות את ידי צהל בשמאלנות לשמה?! כאילו אנו חיים בעולם שכולו טוב ולא צריך להילחם. הרי כל אחד מאיתנו נלחם ביום יום על מעמדו ומקום עבודתו ולא פעם רומס אחרים. למה שבין מדינות זה פתאם ילך רק בהבנה לליבו של האחר?

      צריך לוותר קצת על הדמוקרטיה וליצור מצב שבו אנו שומרים על המדינה כיהודים ועל הערבים כמיעוט, עם כל הכבוד, אבל מיעוט.

      • כמה שאני לא בדבק לישראליותי וליהדותי ובכל זאת לעולם אינני מסוגלת לרפות ידי מהלכים בעיצומם כמו עכשיו כשאנו במלחמה, כי לדעתי זה פשוט אסור, זה מסוכן, גורם לטעויות שבגינן מאוחר יותר נותר ללקק את הפצעים ולאפשר למתנגדים שמחת ניצחון של: רואים? צדקנו. זו הייתה טעות.
        חושבת שהטעות מתחילה כמתחילה מערכת ההחלשה מבית ולכן לעולם אינני מגדירה את עצמי שמאל או ימין אלא תומכת במה שמרגישה שנכון לאותו רגע.

        • סבינה לסיגל

          גם אני כך: לא ימנית ולא שמלאנית ולא נותנת את עצמי לשטיפת המח של הטלויזיה. שומעת חדשות. חיה בשטח. חושבת לבד.

  8. שלום סבינה,
    המשפט "ומי תקף בעזרת 7 מדינות מחומשות את ציבור פליטי השואה החלשים ונטולי הנשק שהיה פה?! " הוא בורות היסטורית במקרה הטוב או שקר גס במקרה הפחות טוב!
    מעבר לכך אהבתי את הטון של הפוסט שפותח בכך שאנחנו כולנו בעצם פליטים וניצולי שואה מסכנים וממשיך בכך שצריך לעצור את ההגירה מהעולם השלישי- שכחת לציין שהרבה מהם פליטים הבורחים מרצח עם! אבל כמובן שהם לא יהודים אז זה לא אמור לעניין אותך כי הפקדת לקחי השואה מבחינתך היא ליהודים בלבד.

    מעבר לזה הטקסט שלך טבול בגזענות ובחוסר יכולת לראות את האחר בעיניים לא מכלילות (כיאה התגובה שלך פותחת ב"לא נעים לעשות הכללות, ובכל זאת")

    כמובן שהייתי יכול לראות זאת גם בבחירתך לעסוק בשירת טבע (נקיה מערבים ופוליטיקה) במקום בו האדמה בוערת, אך אני בהחלט מודה לך כי הבהרת את תפיסת עולמך בצורה כזאת ישירה.
     

    • דוקא על בסיס האהבה לטבע אפשר ליצור דו קיום ויש לא מעט עמותות כאלה.

      אני לא פוליטקאית ולא צריך להתאמץ לתפוש אותי במלה — זה קל, אני לא נזהרת, אני מדברת אל חברים.

      תקרא לזה איך שתקרא. אנחנו לא צריכים להתכופף כל כך אל הצד האחר… עד שניפול!

  9. יש פשטנות באופן שבו את מציגה את זה – גם מבחינה היסטורית וגם בתיאור המצב הנוכחי של ערביי ישראל (שהוא מבחינות רבות מסובך ביותר. לעיתים נדמה לי שהם אחוזים בתוך צבת שכמעט לא ניתן להשתחרר ממנה).

    אבל בדבר אחד אני יכולה להסכים אתך: גם אני לא מוכנה לקבל על עצמי את האשמה על היווצרות תנועת החמאס ואת האחריות למעשיה. כל עם אחראי לתהליכים התרבותיים שמתרחשים בקרבו, ואינו יכול להטיל את האחריות על כך על שום קבוצה אחרת. בכלל התפיסה לפיה מה שערבים עושים הוא תמיד כתגובה או כתוצאה של מה שיהודים עושים היא בעייתית מאד בעיני: היא לא מכירה בכך שלחברות ערביות באשר הן יש אג"נדה משלהן, והן אינן בבחינת עלים נידפים שעפים לאן שהרוח נושאת אותן. אלה חברות מורכבות, הטרוגניות מאד, ועוברים עליהן שינויים פנימיים רבים שאינם בהכרח קשורים תמיד לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

    גם לי מפריעה תפיסת העולם לפיה ליהודים "לא מגיע להיות כאן". האמת היא שזכויות (ואפילו קייס טוב) יש לשתי הקבוצות – צריך רק למצוא איזו דרך שבה שום קבוצה לא תתעלם מזכויות הקבוצה השניה. זה אפשרי, אם כי לא פשוט, ובמצב הנוכחי אנחנו מאד רחוקים מהמטרה הזאת.

    בכל הנוגע לנעשה עכשיו בעזה – קשה להתעלם מהסבל שעובר על רבים רבים מתושביה הפלסטינים, שאיש בעצם אינו דואג להם (והמנהיגים שלהם פחות מכולם), ושאינם אשמים בכל התסבוכת הזאת. יחד עם זאת גם אותי מקוממת הקלות הבלתי נסבלת שבה מתייחסים לאזורים מוכי הקסאם (באמירות כגון: "נו, כמה כבר נהרגים מקסאמים"). הנזקים של תקופות ארוכות כאלה בצל הקסאם הם מצטברים, והם עלולים להיות קשים מאד. מדינה מסודרת אינה יכולה להתעלם מזה ולהניח לזה להימשך.

    אני רק מקווה שבין ירי לירי עוצרים גם אצלנו לחשוב, לתכנן, ולבחון כל קצה חוט שיכול להוביל להידברות על הסכם.

    • עדה, מסכימה עם כל מלה. בודאי שהדברים יותר מורכבים- אבל זה לא מחקר, זה דיבור. ומצבם של פליטי שואה שהגיעו לכאן וגם כאן לא יכולים לחיות בשקט אינו יותר מורכב מסתם אמירה, כמו זו למשל, שכבר נשחקה ? אבל הסבל לא נשחק, רק העמיק.

  10. סבינה, נכון שעד המרד הערבי ב-1929בני העליות הראשונות העריצו את הערבים, אבל בסטייל לורנס איש ערב, כלומר עם פטרוניזציה מופלגת.
    המחשבה שאפשר ליצור "הפרדה תרבותית" ומדינה "יהודית" (מה זה בדיוק? משהו כמו שהוותיקן הוא "מדינה נוצרית"?)היא יסוד האפליה הגורפת של ישראל נגד אזרחיה הערבים.

    "השטח שבידי המוסלמים" הוא ביטוי ריטורי חסר משמעות לערבים שחיים פה. או שנלמד לחיות במדינה אזרחית, או שלא נהיה כלל. זה נראה מופרך בטווח הקרוב אבל לא מופרך כלל בראייה היסטורית.

    ותודה לסיגל שהוסיפה את הקישור לבסיס הדיון ב"אחים לדם".

    • אמיר, מי כאן מופלה? מי שיכול להתסתובב חפשי בתל אביב למרות שהוא ערבי או מי שאינו יכול להסתובב חפשי בטיילת בירושלים ובעוד כפרים וערים, משום שהוא יהודי?

      מי שחי בלי גדר בטחון ושומרים בשערי הישוב או מי שצריך להתסגר ולשמור?

      לאזרחים יהיו תמיד טענות נגד הבירוקרטיה, אבל כשנוסף לזה גורם לאומני — אין לזה קץ.

      • סבינה אני מציעה לך לנסות לשבת עם חברה בבית קפה ולדבר ערבית. באור יהודה וביהוד אפילו בתל אביב. תנסי. נראה איך תרגישי.

        • רוב הערבים בסביבתי מדברים חפשי בשפתם: נהג אגד עם מכר, פועלים בבית השכן, בכל מקום. אני לא מדברת עברית בשוק בעיר העתיקה.

          אבל איך נגררנו לשיחה כזו, זו הבעיה שלנו עכשו?!

השאר תגובה ל S ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג