נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
מואזין, מאוזין, מאוזין מואזין … שאני מתפללת
אני אוהבת שהשמים מסתכלים עלי ואם הם שוכחים ממני אני מיד מרימה את עייני מעלהומחזיקה יידים חזק
זה הזיכרון שלי שמשהייתי ילדה
מה שמראאה שתמונות חיי עד היום משפיעות אליי וכבר בת 25 שנה אני.
מעלה חיוך של שחוק על שפתיי, מתוך הזדהות כמובן.
את לא ירושלמית?!
סבינה
לקלוט דרך השיר שקולות של
תפילה
יכולות להיות
משהו אחר מלבד
תפילה …
לא, אולי אם אאזור מספיק אומץ אז יום אחד אהיה.
גם אני מצאתי עצמי מחייכת, אוהבת את האירוניה וגם את המואזין המאזין
🙂
אהבתי את משחק המילים.
המואזין רק קורא לבוא להתפלל. אני די בטוחה בזה.
סבינה, גם מול בית ג"אלה המואזין קורא לתפילה, חמש פעמים ביום.
יפה משחק המילים.
אמן
🙂
מצוין, סבינה.
כבדהו וחשדהו
חכם. מזהה!
ואתך תפילתי.
מואזין, מאוזין, מאוזין מואזין … שאני מתפללת
אני אוהבת שהשמים מסתכלים עלי ואם הם שוכחים ממני אני מיד מרימה את עייני מעלהומחזיקה יידים חזק
זה הזיכרון שלי שמשהייתי ילדה
מה שמראאה שתמונות חיי עד היום משפיעות אליי וכבר בת 25 שנה אני.