לאחרונה חרגתי ממנהגי, אולי שלא בטובתי, להעביר את השירים את המבחן הזה:
מִבְחַן הַזְּמַן
מַשְׁכִּיבָה אֶת הַשִּׁירִים.
כְּבָר לֹא בִּמְגֵרָה —
בְּ"תִּיקִיָּה "
בְּ"מִסְמָכִים שלי"
בְּ"חַלּוֹנוֹת" הַנִּפְתָּחִים אַחֲרֵי סִיסְמָה
שָׁבוּעוֹת שָׁנִים וְעִדָּנִים
עַד שֶׁאָבִין מֶה הָיָה רְצוֹנִי
אִם עוֹדוֹ עַז דַּיּוֹ
לָצֵאת אֶל הָעוֹלָם
הַכְּלָל לֹא סַלְחָנִי.
נפלא
איריס, תרגעי.
איריס, תודה!
חזרתי מענייני בתי חולים וכו" וה"נפלא" שלך עושה לי את הערב.
מזדהה.
סבינה שלום
אם את מתכוונת שהבלוגייה היא מגירה
נדמה לי שלא כך הדבר.
זו במה די ציבורית ולדעתי היא מחייבת.
מדברת מנסיון.
לא כל מה שאני מעלה עומד אצלי במבחן איכות ואני חשה על בשרי את חוסר הנוחות עם זה. נדמה לי שיש לנו מחוייבות לעצמינו להעלות את המיטב.
ייתכן שאני מתפרצת לדלת נעולה אז איתך הסליחה
בידידות
מירי
מירי, אני דווקא מתייחסת לבננות כאל סוג של מטבח. לא מפריע לי שיראו מה מתבשל.בסלון…זה משהו אחר.
מירי, לא, את מתפרצת לדלת פתוחה.
הבעתי חשש שהשירים שהעלתי לאחרונה היו טריים מדי שלא השכבתי אותם מספיק בתיקיה.
גם משוררים מתאימים עצמם לרוח הזמן הטכנולוגית. יפה ניסחת.
כן, לכתוב למגירה הפך לסוג דימוי.
והמשפט האחרון ניתן להבינו בשתי דרכים. הכלל במובן החוק, חוק הזמן.
והכלל, הציבור שבאמת אינו סלחני.
יפה, אהבתי.
באמת טוב לפעמים לתת לדברים לנוח בצד, להבשיל בקצב שלהם, במגרה אמיתית או וירטואלית, ולחזור ולבדוק שוב אחרי זמן.
הצרה היא שהעולם אינו בהכרח סלחני ומלא הערכה יותר לגבי דברים שהבשילו לאט. לצאת אל העולם בפורום כזה, גם אם זה מוקדם מדי, לא נראה לי מזיק: גם את המוגמר עוד אפשר לשנות ולתקן, אם צריך. וגם הוצאה מהמגרה היא סוג של מבחן.
יפה כתבת סבינה, מבחן הזמן נשאר תמיד, והבקורת העקרית היא שלנו, אני באופן אישי מעדיפה מסמכים במחשב על מגירות, אז במגירות העמוסות שלי לא מצאתי דבר…