עַכְשָׁו
הֶחָצֵר מְרֻפֶּדֶת קְנֵי-קַשׁ זְהֻבִּים.
לָמָה שֶּׁאֹמַר אֶת זֶה אַחֶרֶת?
לָמָה שֶּׁאֶגְרֹר לְכָאן מִלִּים כְּמוֹ שֶׁלֶף
אַגָּדוֹת עַל בַּת-הַטּוֹחֵן?
חֲלוֹמוֹת הַיַּלְדָּה מֶעַגֵ"מִי
עַל הַחֲלוֹם שֶׁהָיָה הָעֵמֶק?
יֵשׁ קַשׁ עַל הָאֲדָמָה.
כְּבָר אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל מִן הַשֶּׁסֶק
וְעוֹד מְעַט יַבְשִׁילוּ הַתּוּתִים.
תעזבי את
התותים בשקט
הם כבר נאכלו
בשצף
מה באמת? הפסדתי את עונת התותים?!
ממש גן העדן אצלך
נשמע שחצרך היא הקן שלך ואת הציפור שבקרוב תנקרי את השסק והתות. ממש מתוק.
וסליחה על הבורות אבל רציתי לשאול: סתיו, עכשיו, עניו…לעומת סתו, עכשו, ענו. האם יש נכון ולא נכון בכתיבתם? (אולי משמיטים רק כשמנקדים?)
אודה לתשובתך.
סיגל.
אני לא מומחית לניקוד אבל אני חושבת שבאמת כתיב מלא בלי ניקוד וכתיב חסר כשמנקדים. תודה על תגובתך.
אהבתי שבחרת להציג את זה בצורה ישירה. פשוט יש קש על הרצפה! עשית לי חשק לתותים…
אני כותבת עכשו מאמר על פסיכולוגיה של האקולוגיה — כמה קשה להסביר שחשוב הקשר הזה עם הקש שעל האדמה והפרי על העץ… ואיך שהם מסמנים את הזמן, שזה חדשות! שזה יותר חשוב מהחדשןת!