סבינה מסג משוררת ומתרגמת

           חֲגִיגַת הָאָבִיב    בְּרֹאשׁ פִּנָּה               הָאוֹר!  הָאוֹר עַל תְּלוּלִיּוֹת  הַצֶּבַע,  סָגֹל  שֶׁל  צִפָּרְנִית , צָהֹב  חַרְדָּל  הַבַּר    עֲשַׁן הַשְּׁקֵדִיּוֹת  עַל  צֶלַע  הַר   הַרְבֵּה   יָרֹק  ,  דָּשֵׁן  מְאֹד ,                הַכֹּל  כָּרִים  וְאֲפָרִים    וְאָחוּ…ּ   בְּאֵין טְקָסִים,  לְבַד עִם הֶהָדָר, — שָׁל  נַעֲלֶיךָ!  לֵךְ  בֵּין  הַפְּרָחִים,  מָּלֵא אֶת  גֶּשֶׁר  כַּף הָרֶגֶל  בַּחֲלוּקָיו   שֶׁל  הָאָפִיק                     ...

      נכתב בשנה טובה. הלוואי ויתרחש פה כישוף של דומה מושך דומה– כבר היו גשמי זלעפות באזור אפילו במאי.         אָבִיב     הַיָּם מָּלֵא עַד גְּדוֹתָיו ! הַיָּם עוֹלֶה עַל אַגָּדוֹתָיו !   עֵץ הָרִמּוֹן  ( שֶׁלֹּא  נוֹתֵן רֵיחוֹ ) מְּשֻׁפָּע נְשִׁיקוֹת מְרוּחוֹת…   הַפְּרִיחָה  הַמְּשַׁגַּעַת —  הִיא הִיא בִּטּוּחַ הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלִּי .   ...

                    חוֹצֶה  כִּנֶּרֶת                     אֶמֶשׁ   הַיָּרֵחַ  . . . הַבֹּקֶר  הַשֶּׁמֶשׁ  . . .   אוֹתוֹ  נָתִיב                זוֹרֵחַ   לְ"מֵיטִיבֵי לֶכֶת"                   עַל  הַמַּיִם

זהו שיר מביתי הקודם – כליל. שם נהגתי לכתוב בחורש  האלונים הצמוד לבית, על סלע בצורת שולחן. הבית הועבר לבתי תמר, כך שלא ממש נפרדתי ממנו.   *ב"סלעי שיבה" הכוונה  לסלעים הלבנים המצויים במקום. חֲגִיגָה      כְּדֵי לִמְנֹעַ   אֶת כְּרִיתַת  יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם, מִתּוֹךְ יְדִידוּת לַסְּבִיבָה, אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת שִׁירַי  עַל אִשּׁוּרֵי פְּטוֹר מִמַּס הַכְנָסָה.   עַל צִלּוּמֵי מִסְמָכִים שֶׁאֲנִי ...

                      עַכְבַּר מִנְזַר   לְחִיצָה עַל  כַּפְתּוֹר…  אזְּעָקָה בַּמִּנְזָר!    וְדֶלֶת  הַפִּשְׁפָּשׁ   ׁ מִתְנַתֶּקֶת  מִשַּׁעַר הַבַּרְזֶל  הָרָאשִׁי       וּמַטְעִימָה אוֹתִי אֶת כָּל    הַ א וֹ פֶ נְ סֵ סַ מִ י   וּמַצְעִידָה אוֹתִי             מַ עֲ דַ נּ וֹ ת עַל שְׁבִיל-עָפָר   מְכֻרְכַּם  יְרֹקֶת     שֶׁהוּא    הַשָּׁטִיחַ  הֲכִי  אָדֹם  שֶׁאֶפְשָׁר   עִם קלָרַה-עִם-סֵפֶר   מִכָּאן   וְאַנְטוֹנִי-עִם-יֶלֶד  מִכָּאן  וַאֲנִי ...

גַּן הַמִּנְזָר       הַחוֹמָה  מִתְחַמֶּמֶת  בַּשֶּׁמֶשׁ            צָרָה  עַל  חָצֵר            רְחוּצָה   שׁוֹמֶרֶת           שֶׁשּׁוּם דָּבָר מְסֻבָּךְ מִשֶּׁמֶשׁ אוֹ גֶּשֶׁם לֹא יַחְדֹּר אֶל הַגַּן הַנָּעוּל    שֶׁבּוֹ אֲנִי מְסִבָּה         בַּזָוִית הַמּוּגֶנֶת   מֵרוּחַ              מוּל הַלִּימוֹן  וְדַבְלוּלֵי הַחַמְצִיצִים   מְרִימָה  אֶל שְׂפָתַי                       כּוֹס-יוֹם    מְמֻתֶּקֶת        בְּתַחְלִיף – חַיִּים.       *   יֵשׁ ...

לְסָּבְתָא אֶזֵ"נִי     פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי כָּל הַפְּסָחִים  שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי "אֵיפֹה  אַתְּ  בַּסֵּדֶר ?" וְהַיָּמִים הַבּוֹהֲקִים  בֵּין  קִירוֹת "עֲמִידָר"   אַתְּ , נְסִיכָה מֵאִיסְטַנְבּוּל , שֶׁאַחַיִךְ עָשׂוּ הוֹן מִיַיִן , שֶׁבְּנֵי אַחַיִךְ מְיַצְּרִים  סְפִינוֹת טִיּוּל אֵיפֹה הָיִית ?  עִם מִי עָשִׂית ?   אוּלַי הָלַכְתְּ  לְ "מלב"ן" אוּלַי לֹא הָיָה  נוֹרָא לְהָסֵב עִם זְקֵנִים זָרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ אִתָּךְ  מְ"חוֹף-הַתְּכֵלֶת" ...

               אֱלֹהֵי  רָחֵל , עַנֵּנִי     תן לִי שִׁיר    שֶׁל עַכְשָׁו וְשֶׁל כָּאן   שִׁיר  לֹא  מִשִּׁיר   לֹא מִשִּׁירִים שֶׁל אֲחֵרִים   לֹא מִשַּׁרְשֶׁרֶת-שִׁירִים   לא ממחזור   לֹא מֵחֲרוּזִים          לבנים/צבעוניים נוֹצְצִים   מֻשְׁחָלִים   מְרַשְׁרְשִׁים                                עוֹשִׂים צְלִילִים לֹא מִמִּלִּים   רַק  חֹפֶן   א ב נ י ם חֹפֶן      ק ו נ כ י וֹת   פְּעוּרוֹת פֶּה שֶׁאָסַפְתִּי  ...

         גֶּשֶׁר בְּנוֹת יַעֲקֹב       גֶּשֶׁר צַר, גְּשָׁרִים צָרִים וּקְצָרִים לֹא יַפְחִידוּ אֶת הַיַּרְדֵּן ( אוֹתוֹ רַגְלֵנוּ  עוֹבֶרֶת תָּמִיד בַּעֲלִיָּה סְמוּיָה לָרֶגֶל), לֹא יִגְרְמוּ לוֹ לִיסוֹג לְאָחוֹר אוֹ לְפָחוֹת   לְשַׁנּוֹת אֶת הַשֵּׁם. הוּא יַמְשִׁיךְ לְהִקָּרֵא ( לַדֶּגֶל?) הַיַּרְדֵּן הַהֲרָרִי , גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן , כִּכַּר הַיַּרְדֵּן , אֶרֶץ הַמַּשְׁקֶה — כְּשֵׁם שֶׁמַיִם מוּעָטִים אֲפִלּוּ   מַיִם לַחָץ                   לֹא  יַצְלִיחוּ ...

                          מוּזָה       הַיַּמָּה  מְלֵאָה מוּזָה! זֶה עֲנַף הַמִּדְגֶּה   אֵין  רֶוַח —                      יֵשׁ  הַצָּלָה.