בננות - בלוגים / רן יגיל / נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 25
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

נקישות ורמזי אור, מדינת ישראל נגד נח שטרן, רמז אור 25

רמז אור 25

 

״צריך להפריד, אסיר אינו חולה רוח״, מאמר מאת ח. זיידמן, מתוך ׳הד הכלוא׳, עיתון בית־הסוהר המרכזי רמלה, עורך: נוח שטרן, סגן עורך: ח. זיידמן / גיליון 4 / אוקטובר, 1955

 

אומנם יש לקבל את הטיפול באסיר החולה ברוחו ואת בידודו מיתר האסירים כדבר הכרחי: רק נשאלת השאלה, האם בית־הסוהר גופו הוא המקום המתאים להחזיק בו את החולים האלה? הוקמה בבית־הסוהר רמלה מחלקה מיוחדת לחולי־רוח שנשפטו לתקופות מאסר שונות. כדי לטפל בהם הובא רופא פסיכיאטר מבית־חולי־הרוח בבאר־יעקב; כמו כן, הלבישו כמה סוהרים חלוקים לבנים, והם נקבעו כעוזרים לרופא זה. עניין זה נראה מגוחך בעיניי. היכן אנשי־המקצוע האמיתיים? המקרים הקשים עוברים לבית־חולי־רוח בבת־ים.

אך המחלקה המיוחדת הזו נמצאת כתחנת מעבר במרכזו של בית־הסוהר, ובלילות מפריעים החולים ליתר האסירים. כל לילה ולילה נשמע ״קונצרט״ מן המחלקה עד הבוקר. הקיצור, יללות וצעקות ו״שירה״ מהערב ועד הבוקר. אין לדעת מה עושים להם שם. נשאלת השאלה, האם זה הכרחי להחזיק אותם כאן. לפי הידוע לי, מחזיקים את החולים פה כיוון שאין מקום בשבילם בבתי־חולי־רוח ממשלתיים. משום כך הקימו פה את המחלקה הזאת. מתרצים את העניין כרעיון נִסיוני לשקם אסירים, אך זה תירוץ, הסיבה האמיתית היא חוסר מקום במקום הנכון.

אולם, בבית־סוהר זה מוחזקים אסירים השפוטים למאסר מחצי שנה ועד למאסר עולם. האם אסירים אלה, שהם חסרי־כול, אומללים, מודאגים ועצבניים, האם עליהם גם לוותר על שנתם בלילות, בזמן היחידי שבו הם יכולים לשכוח את צרותיהם ואת גורלם המר? אסיר – גם הוא איש חי וצריך להתחשב בו. אנו מחפשים את השכחה הזאת בשינה, את שכחת הלילה. תנו לנו לפחות ליהנות ממנה בלי יללות וזעקות.

יש לקבוע נחרצות: אין לחולי־רוח כאלה מקום בבית־הסוהר שלנו, ואין לאסירים מקום בבית־חולי־רוח. איש איש למקומו הוא.

 

עטיפת הרומן בהוצאת "ביתן/עמדה"

עטיפת הרומן בהוצאת
"ביתן/עמדה"

 

נקישה 1

נקישה 2

רמז אור 1

רמז אור 2

נקישה 3

נקישה 4

רמז אור 3

נקישה 5

רמז אור 4

רמז אור 5

נקישה 6

רמז אור 6

נקישה 7

רמז אור 7

נקישה 8

רמז אור 8

רמז אור 9

רמז אור 10

נקישה 9

רמז אור 11

רמז אור 12

רמז אור 13

נקישה 10

נקישה 11

נקישה 12

נקישה 13

נקישה 14

רמז אור 14

נקישה 15

רמז אור 15

נקישה 16

רמז אור 16

נקישה 17

נקישה 18

נקישה 19

נקישה 20

רמז אור 17

נקישה 21

רמז אור 18

נקישה 22

רמז אור 19

נקישה 23

רמז אור 20

רמז אור 21

רמז אור 22

רמז אור 23

רמז אור 24

נקישה 25

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל