בננות - בלוגים / דפנה שחורי / איפה את דליה הרץ/ פורסם בynet
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

איפה את דליה הרץ/ פורסם בynet

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3681110,00.html

איפה את דליה הרץ?

 

 

כשדפנה שחורי היתה בת 18, על רצפה בחנות ספרים היא גילתה את "מרגוט" של דליה הרץ, המשוררת שהבליחה כמו מטאור וגם נעלמה כמוהו. מחזיר אהבות קודמות

 

 

P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}
var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}

 

המפגש שלי עם "מרגוט", ספרה של המשוררת דליה הרץ, התרחש אי שם בסוף שנות השמונים, כשהייתי בת 18; זה היה אחר צהריים אביבי, שישבתי על רצפת חנות הספרים "פרוזה", שהיתה ממוקמת אז בדיזנגוף סנטר, וחיטטתי כהרגלי בקדחתנות נעורים במדף ספרי השירה.

 

לפתע נפל לידי ספר צנום, הכולל ארבעה עשר שירים בלבד, ועל כריכתו הצנועה, באותיות שחורות מסולסלות, כשער שחור מברזל חלוד, היה כתוב "מרגוט". התעלמתי מההמולה בחנות ושקעתי בקריאה, שהולידה מיד מלמולי הסתייגות (בלתי נסלחים) דוגמת: "מה זה? זאת שירה בכלל? מה היא רוצה לומר בשורות הפרוזה המשונות והסתומות האלה?"

מה זה? זאת שירה בכלל? (מרגוט, עטיפת הספר)

 

"בכל פעם שאני מתאהב משהו בי מסרב", כתב נתן זך, ואני אכן התאהבתי ובשל כך סירבתי. התקוממתי כנגד מה שהפעים אותי עד עצם היום הזה. בתוך אכסניית המילים הצנומה שאחזתי בין אצבעותיי, התגודדו תיבות שיר חזקות ויצוקות, אוונגרדיות, בלתי מתיפייפות, מסתוריות, קשובות לעצמן, ממציאות את עצמן, מרסקות בדרכן כל מה שהיה לפניהן – שרשרת אותיות שחורות בתוך ים של הרבה לבן. 

 

"חוורתי

 

פתאום חוורתי

כמו קיר.

כמו קיר עמדו סביבי. כמו נד.

חוורת, אמרו, פתאום חוורת כמו קיר. ירוק.

מים, הרבה מים, שיפכי על פנייך.

מחקי. מחקי. אם תמחקי.

אם תדעי למחוק.

חוורתי – מה בכך, תבליט עצמי אחרוט בקצה אפי.

חברתי – עם השלגיות הרעות".

(מתוך: "מרגוט")

 

ניסיתי לפצח את הקודים המילוליים. מיששתי, כדרכי, את האותיות שנראו לי כרגלי חרקים נדירים, כמעבירי מסרים סמויים, כגדרות תיל דוקרניות. קניתי את הספר ויצאתי מחנות הספרים אל הרחוב, טומנת אותו בתיקי לצד שירי הראשונים.

 

 

קריאות חוזרות ונשנות בקובץ המופלא הזה, שמוכיחות עד כמה הוא עומד בגאון במבחן הזמן, עוזרות למלאכת פיצוח הצפנים החבויים בשירים. שירה מקורית זו הולכת איתי עד היום כמו מלווה, כמו מנגינה הודפת, דוחפת, מתעקשת: "איפה היית, הרגע הזכרנו את שמך, איפה היית כשהלכנו הלאה, /כשראינו אור. ואת אמרת: הלא האור שחור, אז הלכנו הלאה. /איפה היית כשהלכנו הלאה. הרגע שאלנו את עצמנו/ מה יש לה שלא הלכה איתנו הלאה", שואלת הרץ באחד משיריה החזקים. אז גם אני שואלת: איפה את היום דליה הרץ? למה לא הלכת איתנו הלאה?

 

תלויה בשולח סמוי

דליה הרץ, ילידת 1942, נעלמה מן הזירה השירית. אמנם שנים אחר כך פרסמה את "עיר שירים" (ספריית פועלים, 1990) שהוא בהחלט ספר מעניין, אבל עדיין נטול את אותה עוצמה חד פעמית שמצויה ב"מרגוט". התברר כי הרץ, משוררת מסתורית שקנתה את עולמה בארבע עשר שירים בלבד, היתה תלויה לגמרי בשולח סמוי, בהשראה טהורה, כמו סינדרלה ירדה עד שעלתה על כרכרה ונעלמה.

 

"מרגוט" הוא הוכחה כי לא צריך "להשמין" במילים ובספרים כדי לתפוס מקום מרכזי בכיכר הספר. "מרגוט" הוא גם הוכחה שחיי נצח של יצירה אינם תלויים דווקא ב"עובי הכרס". "מרגוט" גם מחזק ביותר את התיאוריות לפיהן מעשה השיר הוא מעשה שאינו מובן מאליו, ומחזק את התחושה כי שיר הוא מעין מאגיה – הבלחה השראתית של רגע, מטאור שירד לביקור, כשבמקרה של הרץ נסע ולא חזר.

 

 

הקריאה ב"מרגוט" דורשת מאמץ, דורשת האזנה דרוכה לכל אותם שדות לבנים אשר מתקיימים

 

במרווחים שבין השורות ושבהם טמון הסוד אשר הופך אותו לספר עוצמתי. גם אם נדמה לנו במהלך הקריאה כאילו דבר לא מתחבר לדבר, שורה אינה מתחברת לקודמתה, אט-אט, כמו מתמטיקאים של השירה, ניתן להגיע ל"תוצאה הגיונית" ולפתרון הכאוס השירי.

פרופ' גבריאל מוקד, מגלה כישרונות בלתי נלאה, היה הראשון שעלה על גאונות שירתה של הרץ, וכדרכו פרסם בזמן אמיתי את הספר החשוב הזה.

 

עקבות אצל וולך

המשוררת יונה וולך, באחד הראיונות שנערכו עימה, לא חששה להתוודות ולומר כי אחד ממקורות ההשפעה העמוקים שלה הוא שיריה של הרץ. "דברים" של וולך ממשיך במידה רבה את מרגוט אשר נחתם בשיר הקרוי "דברים". את הדברים הסודיים של מרגוט גמעה וולך לקרבה כמו היו משקה השראה חריף וטוב. כמובן שהיא נשאה אותם הלאה למחוזותיה האישיים שלה, אך עם זאת קשה שלא להבחין בעקבותיה של הרץ.

 

מרגוט יצא לאור לראשונה ב-1961 בהוצאת "עכשיו". ב-1985 הופיעה מהדורה מצולמת של הספר. נראה כי הגיע הזמן, אחרי למעלה מעשרים שנה, להוציאו לאור מחדש.

 

דפנה שחורי, ילידת תל אביב 1968 , אם לשתי בנות. ספרה "חשבתי לגרוב גרבי לילך" הופיע ב-2003 בהוצאת "עכשיו". מפרסמת שירה בבמות שונות. זכתה פעמיים בתמיכת קרן יהושוע רבינוביץ לאמנויות-קרן תל אביב. לאחרונה הוציאה את "גולדפיש" בסדרת עמדה/ כרמל.

דפנה שחורי

פורסם:  12.03.09, 16:47

12 תגובות

  1. מזדהה עם תחושתך ביחס לשירתה של דליה הרץ, דפנה. אכן שירה אוונגרדית מן הסוג שגם אם הייתה נכתבת היום הייתי מתפעלת ממנה.

    • דפנה שחורי -לללי

      ללי אכן מדובר בשירה שלא התיישנה שזה נדיר
      אפילו אצל דוד אבידן למשל אפשר למצוא בשירים שלו חומרים שהתיישנו באיזה שהוא אופן כמו למשל: מכונות כתיבה חשמליות, או מכשירי חשמל שהיום כבר לא מתשתמשים בהם כגון רשמקולים דיקטפונים להקלטה

      היום על רקע המהפכה הדיגיטלית-אינטרנטית השירה של אבידן בחלקה נראית כמו סרט שחור לבן מיושן שברקע שומעים את צלצול הטלפון עם השפופרת וזנב החוט המסתלסל
      למרות שכמובן שגאוני ואיכותי בעיני ושירי ומופלא
      כך שמשורר שמשתמש בחומרי יום יום שפג תוקפם מסתכן. לעומת זאת משוררים גדולים אחרים שהשתמשו בחומרים כמו ירח או כוכבים או צמחים או חיות וכו' נותרו בלתי מתכלים, והאור שעולה מן השירים שלהם הוא אור שאינו תלוי מקום וזמן ומודרנה

  2. דפנה, מבין שזו הייתה חוויה מעצבת בחייך, ובכל זאת חייב לומר לך שאת כותבת טוב בהרבה ממנה. איך אפשר להשוות בינה לבין וולך?
    הרץ כמופת ספרותי היא המצאה.
    היא גם לא בדיוק נעלמה מהשטח או מעיסוק ספרותי, אלא פשוט הפסיקה לכתוב.

    • דפנה שחורי -לאמיר אור

      אמיר
      ההשוואה ליונה וולך לא מסתיימת במאמר בהשוואה ליונה וולך וזהו, אלא אני מציינת כי וולך אכן הושפעה אבל לקחה את ההשפעה הלאה למחוזותיה שלה שהם הזויים וצבעוניים ושונים מאד מהרץ. אבל כן קימת השפעה למשל בשמות המשובצים בשירים הראשונים של שתיהן, בדיבוריות, משהו במקצבים וכן הלאה. שווה מאמר נפרד!

      השוני בין השתיים שיונה וולך כאמור צבעונית מאד בעוד שהרץ היא תמונות בשחור לבן וזה רק על קצה המזלג

      ומה זה נעלמה מהשטח? נכון היא נעלמה מהשטח הספרותי במובן זה שפשוט הפסיקה(כמעט לחלוטין) לכתוב שירים.
      בעיני היא משוררת נפלאה-קפסולה דחוסה של שירה צרופה

      • באמת שווה מאמר. דליה משורר טובה, ולא רוצה לקלקל לך שום עונג. והאמת שגם לא הסברתי את דעתי כל צרכה. קצרה היריעה פה.

        • דפנה שחורי -לאמיר אור

          אתה צודק אמיר היריעה קצרה כאן(למרות שאפשר)
          אבל דורש מאמר נפרד

  3. אני שקראתי יותר אנגלית מעברית לא קראתי את דליה הרץ ותמיד תהיתי מה מצאו בה– עכשו הסברת לי.

    • דפנה שחורי -לסבינה

      זה רק על קצה המזלג וכמובן בגבולות המוגבלים של להסביר מה זו שירה טובה

      • חנה טואג

        מסקרן מאוד ,דפנה, ועל קצה המזלג. אולי תארחי את שיריה בבלוג שלך, שנקבל תמונה יותר מלאה. אותי הצלחת לסקרן ולגרות לעוד

        • דפנה שחורי לחנה טואג

          מאמר על קצה המזלג כי כך נדרש מynetמאמר קצר
          אבל ארחיב בחוברת עמדה שתוקדש לשירתה של הרץ

  4. דפנה, זו רשימה קצרה, תמציתית ומעולה. כמי שאוהב כמוך את שירת דליה הרץ מזה שנים, יש כאן מעט המחזיק את המרובה. נימרת, לצד תיאור תחושותייך האותנטיות כל כך כקוראת שירה צעירה (גם השירה וגם הקוראת – כמה חבל שקצת רחקנו מזה) את מנמרת לנו נקודות בפואטיקה של דליה הרץ, בעיקר ב"מרגוט". יונה וולך, אבל בלי הצבעוניות אלא שנות ה-60 בשחור לבן, סרטי ברגמן, למה אין קולנוע בארץ הזאת על הקוצות. זאת הבחנה כל כך נכונה לתיאור הרץ. להשתמע, רני.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי