אחרי שנים
ליד המעליות
פתאום ראיתי אותו
התמוטטתי לתוך המעיל שלו
אוחזת חזק בעורפו
חורשת באצבעותיי את גולגולתו
נושמת את הריח המוכר
לאחר רגע ממושך
יצאנו מן המעגל המואר
לרחבה שקטה
הייתי עייפה רעבה
וצמאה
"חכי רגע" אמר
הלך וחזר
ובידו קפה וקרואסון
בסלסלת קרטון
דפנה, יפה העלית פה את מפלס הריגוש לקראת סיום שבוע החשק.
האמת, שאפשר לקרוא את השיר הזה לגמרי אחרת (בת ואב למשל) אבל אני קראתי פה מה שקראתי, ונדמה לי שלא טעיתי.
מה שמיוחד הוא שהאנטי קליימקס כביכול של הקרואסון מותיר את המתח בלי פורקן באוויר
אמיר, איזה יופי של צילום רנטגן עשית לשיר
תודה
אני מאוד אוהבת את הסיום הזה, שהופך את הדרמה של הפגישה למשהו מאוד יומיומי. יפה.
תמר, תודה על הקריאה
מצוין דפנה.
תודה שולמית
מרגש דפנה, תמונה יפה ונוגעת
איריס תודה נוגעת
נחמה של אמת ועם המון תשוקה בידיים
רחל, נכון שיש כאן שילוב של נחמה עם תשוקה קרובה רחוקה
יפה מאד. יפה השילוב בין הדרמה והעוצמה הרגשית בהתחלה, לבין הסוף הפשוט
הרי בסופו של דבר הדרמה נמצאת בפשוט
תודה
זה מה שיפה בשירה. פרוזה היתה מתקשה לעשות מהלך כזה. זה אפשרי, אבל פחות טבעי לה. הסיום בשיר שובר ציפיות בקול ענות חלושה, ובכך גלומה – באופן פרדוקסאלי – עוצמת השיר.
ולא רק הסיום מבריק. גם הכותרת. הדוברת אוחזת חזק בעורפו של האיש. ובעצם, גם הקורא אוחז חזק בעורפו של השיר (או בזנבו) שלקח אותו למקום אחר, כביכול. וככה זה בחיים. אהבתי, דפנה.
יופיו של השיר בפשטותו, הוא לוכד רגע קסום של געגוע וכמיהה בתוך הרעש היומיומי של החיים הבאנליים ,ומאיר אותו
חנה, כמו תמיד מחכה לתגובות שלך שהן רגישות יפות מדויקות
שחר תודה על הקריאה, אהבתי מאד את הראייה שלך את השיר
נכון שבפרוזה זה גם אפשרי אבל בדרך כלל בגלל נוכחותם של שטחים מתים או אפורים שמרפדים את הסיפור, לא מתחוללות קפיצות דרך,ולאו דווקא במובן התלמודי, אלא כפשוטו.
בז"אנר זרם התודעה הבלתי מתחייב ושמזכיר שירה כן ויש ואפשר
דפנה, פגישה טעונת זיכרונות. והתפנית "יצאנו מן המעגל המואר" אל מחווה אנושי מחבק. כביכול שם הרגשתי את הקרבה שמעבר למילים.
שם התפנית אל האינטימי
אוהבת אוהבת אוהבת, דפנולה. וזה מזכיר לי דברים חמוצים מתוקים מרירים.
יעלה יעלה תודה תודה