בננות - בלוגים / דפנה שחורי / אוחזת חזק בעורפו
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

אוחזת חזק בעורפו

 

אחרי שנים

ליד המעליות

פתאום ראיתי אותו

התמוטטתי לתוך המעיל שלו

אוחזת חזק בעורפו

חורשת באצבעותיי את גולגולתו

נושמת את הריח המוכר

לאחר רגע ממושך

יצאנו מן המעגל המואר

לרחבה שקטה

הייתי עייפה רעבה

וצמאה

"חכי רגע" אמר

הלך וחזר

ובידו קפה וקרואסון

בסלסלת קרטון

 

 

20 תגובות

  1. דפנה, יפה העלית פה את מפלס הריגוש לקראת סיום שבוע החשק.
    האמת, שאפשר לקרוא את השיר הזה לגמרי אחרת (בת ואב למשל) אבל אני קראתי פה מה שקראתי, ונדמה לי שלא טעיתי.
    מה שמיוחד הוא שהאנטי קליימקס כביכול של הקרואסון מותיר את המתח בלי פורקן באוויר

  2. אני מאוד אוהבת את הסיום הזה, שהופך את הדרמה של הפגישה למשהו מאוד יומיומי. יפה.

  3. שולמית אפפל

    מצוין דפנה.

  4. איריס קובליו

    מרגש דפנה, תמונה יפה ונוגעת

  5. נחמה של אמת ועם המון תשוקה בידיים

  6. תמי כץ לוריא

    יפה מאד. יפה השילוב בין הדרמה והעוצמה הרגשית בהתחלה, לבין הסוף הפשוט

  7. זה מה שיפה בשירה. פרוזה היתה מתקשה לעשות מהלך כזה. זה אפשרי, אבל פחות טבעי לה. הסיום בשיר שובר ציפיות בקול ענות חלושה, ובכך גלומה – באופן פרדוקסאלי – עוצמת השיר.

    ולא רק הסיום מבריק. גם הכותרת. הדוברת אוחזת חזק בעורפו של האיש. ובעצם, גם הקורא אוחז חזק בעורפו של השיר (או בזנבו) שלקח אותו למקום אחר, כביכול. וככה זה בחיים. אהבתי, דפנה.

    • יופיו של השיר בפשטותו, הוא לוכד רגע קסום של געגוע וכמיהה בתוך הרעש היומיומי של החיים הבאנליים ,ומאיר אותו

    • דפנה שחורי לשחר מריו

      שחר תודה על הקריאה, אהבתי מאד את הראייה שלך את השיר

      נכון שבפרוזה זה גם אפשרי אבל בדרך כלל בגלל נוכחותם של שטחים מתים או אפורים שמרפדים את הסיפור, לא מתחוללות קפיצות דרך,ולאו דווקא במובן התלמודי, אלא כפשוטו.

      בז"אנר זרם התודעה הבלתי מתחייב ושמזכיר שירה כן ויש ואפשר

  8. דפנה, פגישה טעונת זיכרונות. והתפנית "יצאנו מן המעגל המואר" אל מחווה אנושי מחבק. כביכול שם הרגשתי את הקרבה שמעבר למילים.

  9. אוהבת אוהבת אוהבת, דפנולה. וזה מזכיר לי דברים חמוצים מתוקים מרירים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי