בננות - בלוגים / אליענה אלמוג / קריאה למתרגמים- לה קלזיו
טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

קריאה למתרגמים- לה קלזיו

לפני כמה וכמה שנים שודרה בטלביזיה, נדמה לי שבימי שישי תכנית צרפתית בשם אפוסטרוף שהנחה אותה ברנאר פיבו החינני  שהדבר העיקרי שאני זוכרת ממנו הוא שהיה מחזיק את משקפיו ביד ומנפנף בהם בהתלהבות ואני חיכיתי ליום שבו הם ייפלו לו מהיד ויתנפצו.

מעבר לזה השתדלתי מאד להיות נערה תרבותית ולצפות באפוסטרוף , להשכיל ולהפוך לאשת רנסנס משכילה ומפותחת.

בדיוק כשכבר הרגשתי שאני עומדת להשיג את המטרה הנעלה הזו ברנאר פיבו החליט לארח בתכנית שלו   סופר צרפתי, שאחר כך גיליתי שהוא סופר נפלא, ועל זה עוד ידובר רבות בפוסט הזה, אבל הדבר העיקרי שידעתי כשראיתי אותו מתארח אצל פיבו היה שהוא היה הגבר הכי חתיך שיצא לי לראות אי פעם.

והנה הוא:

קוראים לו ז"אן מארי גוסטב לה קלזיו והוא סופר נהדר. מהנפלאים שזכיתי לקרוא.

הראיון איתו היה מרתק, ואחרי שנגמרה התכנית הייתי נחושה בדעתי לקרוא את ספריו. הבעיה היחידה הייתה שהם לא תורגמו לעברית, ואני לא ידעתי מילה בצרפתית.

החלטתי להתחיל ללמוד צרפתית, עשיתי חישוב שתוך שנתיים מקסימום חמש אוכל לקרוא ספר של לה קלזיו בצרפתית, אבל איזשהו כוח עליון שלח להצלתי את הוצאת "ספרית הפועלים" והמתרגמת חגית בת עדה, שתרגמה את הספר הראשון של לה קלזיו שיצא בעברית- "דג הזהב"

קשה לי לתאר כמה מאושרת הייתי כשהגיע אלי הספר ולא התאכזבתי כיוון שמדובר בספר נהדר שלקח אותי אל עולם שלא הכרתי ושמשך אותי לקרוא עוד ועוד.

ולא פלא, כיוון שנדמה כי הביוגרפיה של לה קלזיו השפיעה רבות על כתיבתו- הוא נולד ב1940 בניס על שפת הים התיכון, ונדמה שהים הזה והשמש הקופחת מעליו מלווים אותו ברבים מספריו, הוא החל לכתוב בגיל צעיר מאד ובמהלך חייו נדד ונסע לארצות רבות, בעיקר לארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון, כולל ישראל. הספרים שלו מלאים בעולמות רחוקים וזרים, מלאים בניחוחות עשירים ויצרים, ואיכשהו הוא מצליח לעשות את זה בלי לחטוא באוריינטליזם מעצבן כמו  סופרים  אחרים.

אני אומרת את הדברים הללו בביטחון רב שאולי צריך היה להיות קצת מעורער, כי בסך הכל קראתי רק שניים מספריו של לה קלזיו (הוא הוציא עשרות של ספרים), כי רק שניים תורגמו לעברית (צרפתית לא למדתי בסוף לאכזבתה של אמא שלי).

אני לא יודעת למה לא מתרגמים אותו. אין ספק שהוא נחשב היום אחד הסופרים החשובים ביותר בצרפת אם לא החשוב בהם. אולי בגלל שהכתיבה שלו לא קלה לקריאה, הוא לא סופר של רבי מכר, למרות שבעולם מתוקן בהחלט היה צריך להיות.

לפני כמה שנים כשביקרתי בברלין, הלכתי לראות רטרוספקטיבה של אנרי קרטייה ברסון, ושם לפתע ראיתי מול עיני תמונה של לה קלזיו הצעיר. בלונדי ועז מבט, יפהפה כמו שזכרתי אותו אז באפוסטרוף, רק צעיר יותר. והכל חזר אלי, הנערה הרומנטית ההיא שהתאהבה בסופר המהמם בטלביזיה, הנחישות שלי ללמוד צרפתית כדי שאוכל לקרוא אותו, השמחה הגדולה כשתורגם לעברית.

 

 הספר "דג הזהב" נפתח כך:

"כשהייתי בת שש או שבע, גנבו אותי. אני לא ממש זוכרת זאת, כי הייתי צעירה מדי, וכל מה שחוויתי מאז מחק את הזכרון ההוא. זה יותר כמו חלום, סיוט מרוחק, איום, שחוזר בלילות מסוימים וטורד את מנוחתי אפילו בשעות היום. הרחוב ההוא, הלבן משמש, מאובק ושומם, השמים הכחולים, צווחתה קורעת הלב של ציפור שחורה, ולפתע פתאום, ידי איש מטילות אותי לתוך מעמקי שק גדול, ואני נחנקת. ללה אסמה היא שקנתה אותי."

 

לא מתחשק לכם להמשיך לקרוא?

לי מתחשק, ולכן אני רוצה לפנות בקריאה נואשת אל חגית בת עדה, אל כל המתרגמים מצרפתית, אל הוצאות הספרים:

תנו לנו עוד מז"אן מארי גוסטב לה קלזיו! בבקשה…

 

מה שאני יכולה לתת זה עוד שתי תמונות שלו, שתוכלנה לראות כמה שהוא יפה:

      

והנה הוא כשהיה צעיר, באותה תמונה של קרטייה ברסון:

15 תגובות

  1. וואלה חתיך! (אבל פול אוסטר יותר, עומדת על כך).

    ואני לא מכירה את כתיבתו. סיקנת אותי עכשיו. אחפשו.

    • גם אני הייתי צופה נילהבת של ברנר פיבו, גם בערוץ הצרפתי, מתה על ההתלהבות שלו, הוא עושה חשק לדעת עוד, ולקרוא, כמובן לא הבנתי הכל אלא את האוירה, פה ושם את הנושאים, גם אני זוכרת את החתיך הזה נידמה לי שהוא הגיש גם תוכניות או מגיש עדין, אבל לא בטוחה, נידמה לי שירון לונדון מזכיר אותו בהתלהבות ובידע הרחב, לפני שנים ירון לונדון הגיש תוכנית סיפרות בטלויזיה את אולי היית פיצפונית אם בכלל היית, זו היתה התוכנית הכי הכי ניפלאה שהיתה בסיפרות מאז ועד היום. אני מתגעגעת לשניהם.

      • אני מתתי משעמום מברנאר פיבו. מודה. אימא שלי דוברת הצרפתית כמעט נמסה מרוב שימחה. אני באמת התרכזתי ביכולת הנפנוף עם המשקיים וגם בכשרון הצרפתי להגיד ב-29 משפטים מה שאנחנו נגיד ב-2 בלבד.
        הפתיחה מסקרנת ועושה חשק לקרוא. בעיני הוא לא מושך. יופי מנוכר כזה. עניין של טעם.

        • מיכל, מה שעזר לי זה תירגום של הדברים שלא הבנתי בעזרתו הנאמנה של פרננד, בעלי, אישי, בן זוגי, חברי לחיים, תבחרי מה שמתאים לך,

          • דווקא את הרוב הבנתי ומה שלא תרגמו לי רק שזה לא היה מעניין. אולי היום הייתי רואה את זה אחרת. הותשתי מרוב דיבורים.

        • גם אני לא סבלתי את פיבו. יצור מנופח ומשעמם.

          • מענין איך כל אחד מתחבר או לא לצורה , לתוכן, לאופן מדהים , אני ראיתי התלהבות לא התנפחות.

          • יעל מיכל ואורה- תודה על ההתייחסויות.
            יעל ומיכל- אנחנו לא נריב על גברים… בעיני הוא הכי חתיך.. אבל האמת היא שהתמונות לא מצליחות להראות עד כמה הוא מקסים.
            לגבי פיבו, מעניין אם היום איזשהו ערוץ היה מציג תכנית כזו. יש לי תחושה שהעולם כל כך השתנה..

  2. אליענה, עשית לי חשק לקרוא את "דג הזהב". דרך אגב זה הוא שחיבר את השאלון המופלא:

    1. מה המילה הכי אהובה עליך בעולם?

    2. מה המילה הכי שנואה עליך בעולם?

    3. מה מדליק אותך מבחינה יצירתית, רוחנית, או רגשית?

    4. מה דוחה אותך?

    5. מה הקללה האהובה עליך?

    6. מהו הצליל האהוב עליך בעולם?

    7. מה הרעש הכי שנוא עליך?

    8. באיזה מקצוע היית רוצה לעבוד (חוץ מאשר במה שאת/ה עובד בו היום)?

    9. באיזה מקצוע לא היית רוצה לעבוד בשום פנים ואופן?

    10. אם גן עדן קיים, מה היית רוצה לשמוע את אלוהים אומר לך, כשתכנס דרך שערי השמיים?

    • תמי תודה, זה שאלון נהדר- הוא מצריך מחשבה.. לא ניתקלתי בו קודם לכן.

      • אליענה, "בסטודיו למשחק" ג`יימס ליפטון (מנהל בית הספר ומגיש התכנית בערוץ 8) שואל כל משתתף שהוא מראיין את השאלות האלו. זה תמיד מפתיע לצפות בתשובות של השחקנים המפורסמים:)

  3. אגב הקריאה שלי למתרגמים היא מאד רצינית ואם מישהי מכן, הקוראות מתרגמת מצרפתית או נשואה למתרגם מצרפתית או שיש לה אחות מתרגמת מצרפתית וכו וכו, אנא זעקו את זעקתי!

השאר תגובה ל עדה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג