החורף מצא אותי
לא מוכנה.
העיניים שלי לא דומעות יותר
גם לא כשרוח נושבת לי
על הפנים.
ציידי האיילים משוטטים מחוץ לחלוני
ולי אין דבר שיוכל לסלק אותם.
אני אוטמת את אוזני
נושכת את החלק הרך
שבתוך לחיי
עד שטעם הדם נמהל בטעם הגעגוע.
ליד מיטתי ספר קטן
ותמונה.
כשדופקים בדלת אני לא עונה.
מציצה דרך הסדק כדי לראות את הגב המתרחק.
הציידים לא יכנסו אל ביתי
גם לא בחורף הבא.
אליענה אהובה!! עולם הדימויים שלך כ"כ עדין ויפה, השיר מאוד מרגש ונוגע ללב.
הוא נשמע כמו שירת קינה חרישית, כמו קול בכי שהולך ומתרחק.
מיהם ציידי האיילים? מהו דימוי זה?
י פ ה
משום מה נידמה שהשלילה כפולה, יש מן געגוע לציידים, אולי מאבק בין הלב לראש, מעניין
תודה רבה נטלי אהובה, מירי ואורה.
ונטלי- לגבי ציידי האיילים, אני אספר לך כשניפגש..
יפה ומסקרן מאוד!
אני מכירה את הצידים האלה, אני לא חייבת לאהוב אותם, הם כל הבנוניות, הם כל מה שאני לא מחפשת, הם צידים, הם באים לצוד, לא להיות, אני איתך, גם ללהתראות טובהא בחורף הבא.
אני רואה אישה זקנה שיושבת לבד ורוחות הבדידות משתלטות עליה עד כדי כך שציידי הילדות וציידי הלב וציידים מספרים ישנים – אפילו הם כבר לא מצליחים להגיע אליה.
תודה לי טובה ומיכל, אני אוהבת לקרוא את התגובות הנדיבות שלכן.