בפסח הראשון כתבנו הגדת חופש
והיינו חופשיים לאהוב זו את זה.
תשוקה עמדה בינינו
ולא היה בעולם זין גדול מזה שלך.
בשבועות ישבנו כל הלילה וקראנו
את אנדריאה דבורקין.
בדיעבד
זו הייתה בחירה לא מוצלחת.
אחר כך נסעתי בפעם הראשונה
והשדים החלו להתנחשל בנפשי.
משתוללים, חורשי מזימות ורוע.
אתה אמרת משפטים שבסופם סימני קריאה. או נקודות.
אף פעם לא פסיקים.
לא הייתי טובה מספיק
כמעט אף פעם.
ואני בעצמי נלחמתי
כמו לביאה עיוורת שאין לה גורים
ואין לה דבר להילחם עליו
מלבד כמה שדים
שיושבים בנפשה
ועושים בה כשלהם.
האינך מבין?
אני גדלתי ושדים בתוכי
ילדה שעסוקה כל הזמן בשמירה על השקט
בשמירה על החיים.
אבל איני עוד ילדה
ועכשיו איני רוצה בהם יותר
בשדים הללו.
אני רוצה להיות האישה החושנית בחצאית
ומגפיים.
אני רוצה להיות זו שיודעת לקרוא בכף יד
זו שגברים מוכנים למות בשבילה.
הצוענייה שיודעת לשיר ולרקוד.
ורק אותך ארצה.
רק אותך.
הי אליענה יקרה. יופי תודה. מאד משמח אותי לגלות שחזר. הוא יפיפה בעיני.
מקסים ועצוב.
שיר יפה
נהנית ממנו עוד יותר בקריאה חוזרת
כל מילה בסלע
שיר אהבה יפהפה אליענה.
שיר יפה אליענה. שירי אהבה היפי/עצוב מקסים. באמצע, לטעמי היה צריך קצת להדק. רק לטעמי.
היי אשה
השיר שלך יפה וחזק בעיניי
את אמיצה ומהממת
הפסד שלו 🙂
איזה שיר, אליענה. כפיר אריות.
בדומה ללאה, אני חושב שרצוי להדק, אבל בגדול – השיר מכה בבטן. תודה.
תודה רבה וחמה לכל מי שהגיב, וסליחה שלא הספקתי להודות לכל אחד מכם לחוד.