טיפ טיפה
  • אליענה אלמוג

    עובדת סוציאלית קלינית, מנחת קבוצות, מטפלת, מתרגמת, כותבת, מלמדת. שרה קצת אופרה, קוראת שירה, מתרגשת מספרי ילדים, רוצה לראות את השקיעה כל ערב, מגדלת כלב ושני חתולים. תל אביבית שגדלה בעיר הזו וקשורה אליה בעבותות של סנטימנטים. אוהבת את רחוב בן יהודה בסתיו, את חוף הים בחורף, את כל הרחובות הקטנים באביב. בכלל מאד אוהבת. אני שרה כשאני נוהגת, מזמזמת כשאני מבשלת, מהמהמת במקלחת ומדברת מתוך שינה.

שלושה דברים

שלושה דברים שגרמו לי אושר בחג הפסח

 

1. וסרמן של יורם קניוק.

 

בדרך כלל איני אוהבת את כתיבתו של קניוק. לא אדבר על כך יותר מדי כי יש כאן מספיק קרנבלים.

את וסרמן התחלתי לקרוא משתי סיבות: קיבלתי אותו במתנה ואני מנסה לכבד כל מתנה שניתנת לי, והציור על הכריכה שבה את ליבי.

ואיזה מזל גדול זה היה!

כבר בעמוד הראשון של הספר מופיע רחוב בן יהודה- הרחוב האהוב עלי ביותר בתל אביב, וכל הספר כולו מתרחש בתל אביב שלי, האהובה שלי, זו שהיום אני מוצאת רק רסיסים ממנה במקום שאינו תוככי ראשי.

בוסרמן יש תערובת של דיוק ועדינות שהופכים אותו לספר שגורם הרבה עונג. לפחות לי.

זהו ספר על ילדה וכלב. ועל תל אביב. ועל חמלה ואהבה והיכולת להתעקש להיות מי שאת, גם אם מי שאת לא מתיישב בדיוק עם הציפיות ממך.

קניוק מצטיין בעיני כשהוא כותב לילדים, חבל שהוא לא עושה זאת יותר.

 

"משונה, משונה מאד. למורים אני נראית לא נורמלית. " היא לא שומרת על עצמה," אמרו, " לובשת תמיד מכנסיים רחבים מדי או איזו חצאית מצחיקה." הם חושבים שאני מתנשאת. יש לי חבר גאון ואין לי כמעט חברים אחרים, לכן אני מטורללת. הם לא מבינים שיש חלל עצום בתוכי ואני צריכה למלא אותו והם לא יכולים למלא אותו. רק ד"ר שטיינר, שבגלל אהבתו לכלבים ולחתולים לא היה לו פנאי לשאת אישה ולהוליד ילדים, הבין אותי. גם גידי. ד"ר שטיינר אמר פעם במין ערגה עגומה שאני קשורה למקור מסתורי בשמיים, לשמיים שאינם מקום ממשי אלא נשמת העולם, שאני קשורה למקור יודע דברים, ללחש קוסמי."

 

2. הטיול בעין סהרונים שבמכתש רמון

 

כמה גוונים יכולים להיות לצבע הצהוב. וללבן. ולאפור.

הצל שנוצר תחת מחסה סלע, אחרי הליכה ארוכה בשמש.

טעם התפוז כשאוכלים אותו באמצע המדבר.

האדמה תחת הרגליים. זו היבשה, שמגעה כמו פיסות חרסינה. כבר לא מדרכה. לא כביש. אדמה.

פתאום אחת האבנים נגלית כמאובן. הנה- אפשר ממש לראות את הקונכייה שהייתה כאן פעם.

יעלים.

 

3. ההופעה של יסמין לוי

 

יסמין לוי היא זמרת מופלאה. ויותר מכך, היא זמרת נדיבה.

 

http://www.youtube.com/watch?v=O5pZx_ZQgY8

 

23 תגובות

  1. את 'וסרמן' עוד לא קראתי, אבל הוא נוסף לרשימה שלי. באני דווקא בדרך כלל כן מתחבר לכתיבה של קניוק, ודווקא המילה 'קרנבל' עולה לי בראש כשאני קורא אותו – איזו חירות לעשות בלגן, לא להיצמד לעיקרי העלילה, לפרום ולתפור ולחפור ולא לוותר.

  2. אליענה,
    מעניין איך תגיבי כאשר תקראי מחדש את "היהודי האחרון".
    כמו כן אני מציע לך את "על החיים ועל המוות". גם כאן, תגובתך עשויה לעניין אותי מאוד.
    דרך אגב, יורם קניוק גר קומה מתחתי ואנחנו חברים טובים זה שנים רבות.

    • גיורא יקר, כבר שנים רבות שלא ניסיתי לקרוא את קניוק. אולי הגיע הזמן לנסות שוב.
      אנסה את " על החיים ועל המוות".
      תודה.

  3. אליענה שלום.
    יופי של פוסט. במיוחד אהבתי את ההמלצה שלך על הספר של יורם קניוק "וסרמן" גם אני תל אביבית "שרופה" שמאוד מחוברת לעיר, ואוהבת אותה המון. (בצעירותי גרתי הרבה שנים בבן-יהודה)
    כרגע אני קוראת את "זרה בגן עדן" של רות אלמוג. הלוא היא אימך. אנא מסרי לה שלטעמי האישי הוא ספר נפלא! פשוט יצירת מופת. ומה שאני עוד אוהבת בו, שהוא כתוב בגובה העיניים.

    • היי תמר יקרה, אני שמחה כל כך שאת נהנית מ"זרה בגן עדן". גם בעיני הוא יצירת מופת, אבל אני כנראה פחות אובייקטיבית ממך.

      • בינתיים סיימתי הבוקר לקרוא את הספר הנפלא הזה. כדור שני לשואה, קראתי אותו בעיתוי מושלם.

  4. הי אליענה אין לי מושג למה נחשבים הספרים שאני מתלהבת מקריאתם אבל החג הזה, לפחות כמה שעות מתוכו, מצאתי את עצמי משולהבת מקריאת ספרה של יהודית קציר, "בבטן של מאטיס יש את השמש".
    אני קוראת כל כך מעט ולעיתים כל כך רחוקות שאת השמות שציינת לא יצא לי להכיר, ואני יודעת שדרך קריאה רבה לפניי. תודה לך על השיתוף וההמלצות.

    • סיגל, אם את קוראת כל כך מעט ולעיתים כל כך רחוקות אז אך הגעת לבננות שהוא בלוג כל כך ספרותי?

      • סיגל ס. פשוט מאוד. חיפשתי בגוגל מידע על בננות כדי לברר אם יש דבר כזה אלרגיה לבננות ומצאתי שיש דבר כזה שנקרא התמכרות לבננות… בלוגס. עניתי לך?:)

        • סיגל, זה מזכיר לי את פנינה טורנר מהאח הגדול…

          • סורי סיגל ס. לו היה לי זמן לראות את האח הגדול הייתי מנצלת אותו לקרוא ספר טוב :)
            אבל אם לדוגמנית בלונדינית ירמזון מילותייך, אז אני לא.

          • סיגל, פיספסת את הצגת השנה ,אני מאמינה שאת מכירה את מנחם בן ששיחק אותה בגדול והשתין בקשת על הסנוביזם והתקרב אל העם ואולי כך יקרב לבבות גם לתחום הסגור שנקרא שירה ותודה על תגובותיך …

          • סיגל ס., אם כך הוא עשה אז נפלא.ובכיף.

  5. אני שמחה שצברת לך דברים משמחים (-:

    לא שמעתי על "וסרמן" אבל הוא נשמע ספר כלבבי, תוייק במגירות הראש האינסופיות לספרים שצריך לקרוא… תודה!

  6. אליענה שלום.
    תודה על הפוסט, וגם על אלה האחרים. למרות שדעותינו שונות, אני נהנית לקרוא כאן .
    שלחתי אליך מייל ,אני מקווה שהתקבל. אני מציינת זאת בדף התגובות מפני שהגוגל נוטה לשלוח מיילים מבננות אל הספאם.

    תודה על ההמלצה על יסמין לוי. עוד יסמין מופלאה, היא יסמין אבן, שעובדת רבות עם משוררים.

  7. אליענה, שלושה דברים:
    הכתיבה שלך מדברת בקול מאד נעים.
    ומה שכתבת על יסמין לוי, אני חושב עלייך.
    ושבוע טוב, יקירתי.

  8. באמת נפלאה יסמין והקישור מוביל לפלמנקו של הלב :) תודה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאליענה אלמוג