בננות - בלוגים / / לוינסקי 106
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

לוינסקי 106

יוֹם שְׁלִישִׁי ט"ז בֶּאֱלוּל סָמוּךְ לַחֲצוֹת

לֶוִינְסְקִי 106

תַּחֲנָה מֶרְכָּזִית הַחֲדָשָׁה

פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית זוֹנוֹת

מִנְּקֻדַּת מַבָּטִי נִתָּן לִרְאוֹת

אוֹטוֹבּוּסִים אַחֲרוֹנִים עוֹלִים לָרָצִיף דְּמוּמֵי מְנוֹעִים

אִם לְהוֹצִיא אֶת הַצַּחֲנָה

אֶפְשָׁר לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַרְאֶה מֻפְלָא

אַרְמוֹן של בֶּטוֹן

שֶׁקִּמּוּרָיו הַגַּסִּים מִתְמַזְּגִים בַּחֲשֵׁכָה

הַמְכַסָּה אֶת כָּל הָרַע הַזֶּה

גֶּבֶר כָּחוּשׁ גַּבּוֹ מְקֻמָּר מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי שֶׁקֶל

וּמַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ

לְאַחַר זְמַן מָה

מִשֶּׁקִּבֵּץ אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ כַּנִּרְאֶה

הוּא יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה

לְפִנַּת הָרְחוֹב

שָׁם יִפְדֶּה כַּסְפּוֹ בְּהֶרוֹאִין

אִם יַעֲמֹד לוֹ כֹּחוֹ וַדַּאי יֵרָדֵם עַל סַפְסָל

בַּגָּן הַקַּוְקַאזִי

לְשָׁם מִתְנַקְּזִים בַּלַיְלָה כָּל תַּחֲלוּאֵי הָעִיר

וְאֵין נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ

מִדֵּי פַּעַם מְפַנִּים מִשָּׁם גּוּפָה

מִישֶׁהוּ שֶׁשָּׁפַר עָלָיו מַזָּלוֹ

לֹא יִתְעוֹרֵר שׁוּב לְיוֹם מְקֻלָּל

טְרַנְסְטְוֶסְט בִּלְבוּשׁ מֻקְצָן מַצִּיעַ שֵׁרוּתָיו לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים

תְּמוּרַת סְכוּם סִמְלִי יַפְקִיר אֶת גּוּפוֹ בִּידֵיהֶם

מְכוֹנִית עוֹצֶרֶת

מִתְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן

עַל פִּי תְּנוּעוֹתָיו הַמֻּקְצָנוֹת נִתָּן לְהָבִין

שֶׁאֵין הוּא מְרֻצֶּה מֵהַצָּעַת הַלָּקוֹחַ

וְאַף עַל פִּי כֵן תּוֹךְ מְחָאָה

נִכְנָס אֶל הָרֶכֶב

טוֹרֵק אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת

הוּא כְּבָר לֹא חָזַר לְכָאן

וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ

אֲנִי נִכְנָס לִמְכוֹן הַטִּפּוּלִים

מִתְיַשֵּׁב עַל הַבָּר

קוֹנֶה בִּירָה בַּעֲשָׂרָה שְׁקָלִים

לֹא אוֹהֲבִים כָּאן אֶת הַהַגְדָּרָה בֵּית זוֹנוֹת

וְאָכֵן לֹא תִּשְׁמַע אֶת הַלָּקוֹחוֹת הַמְנֻמָּסִים מַתְרִיסִים

זֶה מְכֻבָּד לִכְאוֹרָה

אֶת הַמִּלָּה זִיּוּן מְמִירִים בְּטִפּוּל

אַךְ אֵין זֶה מְחַפֶּה עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בֶּאֱמֶת

וְהַבּוֹר רֵיק אֵין בּוֹ מַיִם מַיִם אֵין בּוֹ

אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ

מָה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּאן

מֵרִים עַצְמִי מֵעַם

בּוֹדֵק גְּבוּלוֹת

מִתְבַּזֶּה

מְחַפֵּשׂ תַּחֲלִיפֵי אַהֲבָה

הֲרֵי בָּאתִי לְכָאן בִּשְׁבִילְךָ

רַק כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ שׁוּב

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

אֶת הַלְּמַטָּה

הַסֵּאוּב

הַלִּכְלוּךְ

הַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ אֵלָיו

לְהִשָּׁאֵר בּוֹ

לְרַחֵם עַל עַצְמִי

שֶׁתָּחוּס אַתָּה עָלַי

אֲנִי בָּז לְעַצְמִי וְעוֹזֵב

וּמֵאָז לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹד


תגובה אחת

  1. שיר נפלא. מאוד אהבתי.

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד