שיר

הַמִּלִּים הַלָּלוּ כִּסּוּ אֶת הַלַּיְלָה

וְהָיָה הוּא אָפֵל וְזוֹרֵעַ פְּצָעִים

צוֹחֵק הָיָה וְאוֹחֵז בְּיָדִי

וּמַגָּעוֹ סַכִּינִים סַכִּינִים

וְהוּא לוֹבֵשׁ דְּמוּת

וְשָׁר שַׂר הַלַּיְלָה

וּמַזְמִין אֶת כָּל יִסּוּרֵי הָעוֹלָם אֶל חַדְרִי

וְיָדַי גִּשְׁשׁוּ בַּחֹשֶׁךְ אַחַר פָּנֶיךָ

הַדְּמָמָה שֶׁיָּצַקְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַי

טוֹב הָיָה אִלּוּ לֹא דִּבַּרְתִּי

טוֹב הָיָה אִלּוּ לֹא כָּתַבְתִּי דָּבָר