אביה בן דוד מו"לית/משוררת/תסריטאית

  שני לילות אתה לא יודע מתי צועקים לך שתבוא. בטלויזיה רומא נופלת לידי יוליוס קיסר. אני מאשימה אותך. ומקנא בכל מי שהולך בחופשיות על פני כדור הארץ.  עכשיו ואז. ראשיהם מטלטלים. ועכשיו האכזבה; דמך מותר. לילה יפה בחוץ. אולי אתקשר להעיר רק על כך. ודאי תנסה לחשוב שיש לי עוד מה להגיד. לא אוכל לציין ולנתק כי אחר כך ...

בלילה, שזה זמן בו קשה לישון, לאחר כאב ראש מתפלפל  שלא החליט היכן בדיוק הוא מנסה לתקוף, נפל עלי רעד קל. אינני נאהבת. אינני מקבלת משהו שאני צריכה. הריצפה, הקיר מולי, מאחורי המחשב, קרובים כולם. ואם זאת משהו בי לא מקבל את המנה שלו של אמיתות לא מוחשית שעשויה היתה בדיוק עכשיו לצמצם את המקומות שיש לכאב לטייל בו. אינני ...

מזמן לא הייתי פה ובשום מקום אחר. התנשאתי אפילו על עצמי. למרות שרציתי להערים את עצמי שוב מעל רעיונות נתקעתי כזוג עיניים בתוך רעש לא לירי, שזה לומר, אין לי שקט. חיי מלאים קיטש. ולמרות שהרעש נדמה חזרתי איני יכולה להגיד שהוא זהה לעצמו, האקוסטיקה שלו. ואני תקועה כאן בחדר ברגע של שקט נדיר מבלי להיות יכולה לאמר משהו בלב ...