גולדי לנצח פעילה חתרנית ומעצבת דעת קהל
בננות ובננים יקרות מפז,
חולירע, עד אתמול הייתי במקום העשירי ועכשיו הורידו אותי למקום האחד עשרה. שאני כבר נושמת אוויר הרים מתוק של פסגת הטבלה, ובא איזה פרח משוררים ומוריד לי ת'קומבניזון, אינעָל אַבּוּהו. מה זה פה, הפקרות. איפה אתם, בננות? לאן נעלמתם לי? איפה הסולידריות של הדגדגנים? איפה אחוות המוצצות לתפארת? ככה להרוס לי ת'מצברוח בחגים, שגם ככה אני על הקַנטים, מוצצת אתרוגים פסולים של מתנחבּלים שברחו מהסוכה של הגברת לשעה-שעתיים. זה חיים, זה?
נו, הלכתי ורִפרשתי על האינטרנטה, שאולי אם אצא ואכנס לבּלוגָדָה שלי איזה פעמים יעלה אותי המחשב-על של הבננות בחזרה לעשירייה הפותחת. זין העלה אותי – זה מחשב דרֶעק. נקעתי ת'אצבע על המקלדת. וגם הציפורן המלאכותית נשברה לי. יאללה, תיכנסו אצלי, בננות ובננים יקרות מפז שלי. אל תעשו לי פאדיחות…
ושלא תחשבו שאני אוותר לכם, אין סיכוי. אני אשב לכם על הווריד עד שתעלו אותי אל המרומים של הטבלה. ואם צריך, אני אפילו קוטלת פה מישהו, שאני אין לי אתיקה מקצועית וכאלה; יורדת מוצצת זוחלת מתפלשת מתרפסת – הכול. אין לי סנטמנטים לכבוד האבוד שלי. וגם לא לכבוד האבוד שלכם. אז, יאללה, ללכת ולהצביע לגולדי המלכה האֵם שלכם, ועכשיו!
נו, אני לא שומעת מחיאות כפיים. ומי זה פה זרק לי עגבניה, אה?… בושות!
אבל אני לא מתייאשת, בננות, אני גולדי גת גברת עם המון תושייה על הכתפיים (ועל השדיים). שאצלי הכול אמיתי, גם הכּוּס שאין לי. שאני יש לי קשרים בשוק האפור ובשוק האדום, כבר שולחת איזה מַנחוּס לפוצץ ת'מחשב-על שמה למעלה אצל הממונות. יהרוס להם את הבסטה. ימצאו ת'עצמם ברחוב יורדות לעוברים ושבים עם הכנסה ממוצעת. יתגעגעו לימים הטובים ב'בננות'…
נו, איפה הקריאות עידוד? איפה הקונפֶטי?… איפה המטחֵי כבוד, איפה?
יחי המלכה גולדי!
נשקוקית,
ושימותו הקנאיות אמן!
ושימותו הקנאיות אמן!
גולדי
מה את אומרת, אנשים פה זבל, לא מעריכים אמנית אמיתית. את יורדת אל העם והעם מעדיף דווקא שתעלי לו. העם אף פעם לא הבין ממש מה הוא רוצה…
הפכפך, העם. ואת גולדי תלכי עם האמת שלך עד שנגמור.
אוי מיכה, יקר מפז שלי, שאני כבר לא עוצמת עין כמה ימים, שככה הרסו לי הפסדה, שככה התעללו בגופה המשומשת שלי, לא מפרגנים, לא זורקים עצם… מה כבר רציתי, מה? קצת התרוממות רוח, קצת חיזוקים. וההם לא זורקים עצם, מעלים להם אלילים חדשים לבקרים, משוררים, עורכים, אנשי רוח… שככה הרוח נושבת לי בין הרגליים, מקררת לי את כל הפרטנזיות שלי, את החלומות שלי. חולירע, בטח התחרפנתי. או שזה הסתיו. לא יודעת. נשקוקית, גולדי.
המלכה גולדי היקרה, פרח המשוררים כבר מזמן נחנק באצבעות הכאב: אין לי מכונת כביסה לכבס את העיניים, והמבט תמיד מרחף לתוך התחתונים. לאן ייעלמו הפטמות הזוהרות של החיים? אל תדאגי, אויר הפסגות קפוא בחודשי החגים. הנה, אתמול הייתי בסוכה ואכלתי עוגה בלי דבש. היום אני כבר משתעל באלכסון.
אז, יאללה מאמי, רד לי. רד אל שולי הטבלה, אל מחנק המקום האחד-עשרה. תן כבוד למלכה, שאין לה כבר בית ואין לה כבר מלך. מחורבן חומותיה עשתה לה דגדגן לתפארת, הלכה ממדינה למדינה, לתנות את ייאוש פטמותיה. או איך שאומרים אצלנו בשטריך – תזדיין לי מפה "חת-שתיים!
יחי יחי יחי יחי!!!!!!!!!!!!! אני מורידה את השאפונת שלי לכבודך, המלכה גולדי. מה זה מקום 11? בושה. ואני דווקא ראיתי שלשום שאלה מהפוליטינט יורדים לך ומעלים אותם למקום ראשון. אמרתי, אלה גברים אלה, קשוחים ומבינים עניין. פה יש משוררים בובה, אלה לא מחזיקים מגיברת נהדרת כמוך. אגב, מאיפה הפוסטניקה שהבאת בתמונה? רוצה גם. זה מלך מרוקו נתן לך? בשמים ומחלצות גולדית, בשמים ומחלצות. מתה עלייך כמו שאת, אל תשתני לעולם.
ואני הולכת לרפרש אותך כפרה עד שהאצבע שלי לא תוכל לבצע מעשים אחרים. ככה אני כפרות שלך. תעריכי יה כוס יבש שכמותך.
יעלה יקרה מיהלומים שלי, שאין, אבל אין חברה כמוך, שאת תוקעת האצבע במקלדת בשבילי. אני אזכור לך את נאמנותך, יפתי. אצלי תהיי דוכסית. מצדי, את כבר Dame Israel, אין אפס. תנו כבוד למלכה! עמוד נוח, גולדה.
אני בעד שתקטלי מישהו. אולי נעשה סדרה, "גולדי קוטלת המשוררים".