איך אומרים דגדגן בערבית?

  בננות ובננים יקרות מפז,

אלוהים שולח לי תיקונים, חולירע. תקע אותי בין המייצרים ואני מה זה מתלבטת. שאני לא בקטע של להביא שלום לעולם וכאלה – תנו לי ת'שטריך שלי ואני מסופקת. אבל איפה, שלשום הצניח אצלי בפינה איזה אחד בשארה, אבל לא עזמי. דווקא נאג'י. לא הספקתי לנוח מהגוף המחוקק שלי, והופ – אני בעזה! כן, כן. האדון החדש שלי מיליונר, וחמסניק. נו, אפאחד לא מושלם, בננות. הקטן שלו דווקא לא משהו, אבל הוא משוגע על לא חתוכות כמוני. שאצלם חותכים את הנשים מהעומק של הוואגינה, מסכנות… לא אמרת אחמד יאסין, וטראחחח הלך לך הדגדגן. אצלי נפתחו לו שערי השמים – דגדגן בגודל של מגדל עזריאלי! 

יאללה, פתחתי לו בקלפים והבטחתי שלום ומדינה פלסטינית ומה לא. אבל ההוא לא בקטע של פוליטיקקה, שהחרמנות עלתה להם לראש בעזה – סגורים כמו כלבים בצער בעלי חיים, וגומרים על תמונות של נסראללה. אז הוא שם כמה ג'ובות אצל הפקידים הנכונים במחסום ארז, והיידה – עשו לו טיול שנתי לתל אביב.

                    

הוא מבין עברית, אבל בגלל הנחיתות הוא עונה לי באנגלית. אני מה 'כפת לי, מסבירה את פני לתייר החמסניק ומעפעפת לו סטייל טלי פחימה. מוצצת לו ת'אגו ופותחת את שערי הפי הטבעת שלי: וולקום טו איזראל! אצלי בתחת כולם אותו הדבר, חמסניקים ומתנחבלים ושלומעכשוו'ניקים. והאדון נאג'י שר לי שירים של אום כולת'ום, שאני מזכירה לו אותה בפיזיק שלי – אישה גדולה מהחיים. אז אני משתפת פעולה כל עוד זה לא פוגע באג'נדות שלי. והוא משלם בשטרלינגים, לא פחות ולא יותר. מאהב קלאסה.

 

אתמול הגיע באמצע הלילה ולקח אותי לסיבוב. ההם בחלונות הגבוהים של החמס סידרו לו מרצדס עם מספר ישראלי – נוצצת עם ריפוד עור שחור ובר משקאות על חשבון איסמעיל הנייה. יאללה, אני הרגשתי כמו בסיפורי אלף לילה ולילה, והייתי חיובית. אחרי שתי כוסות שמפניה ההוא עלה על דרך נמיר וחתך לדרום תל אביב. אני הייתי ילדה טובה אל קודס וירדתי דרומה, פתחתי את מחסום ארז וההוא התחיל לסלסל לי. כשהגענו לרכבת השלום שכח לדבר באנגלית ועבר לעברית. אני הייתי מתוחכמת ולא הערתי לו. עברית במבטא פלסטיני כבד מחרמנת אותי. ואל תשאלו אותי למה, לא לכל דבר יש הסברים. בשביל הפיוס הכללי דווקא בלעתי שפיך והתפעלתי… ונאג'י צבט לי בלחי ואמר שאני בסבוסה. אני בתמורה ביקשתי שייתן לי לנהוג במרצדס. לא בכל לילה יוצא לי לשתות שמפניה, ועוד על חשבון החמאס! נאג'י צחק לי במראה הקדמית ואני עשיתי קולות של פיירוז. 

מין הון להון מצאתי ת'עצמי על ההגה, מזגזגת על איילון. מזל שהכביש היה ריק כי אני לא נהגתי שנים. האדון הערבי שלי היה מאוד סימפטי ושם את היד שלו על היד שלי. אני דהרתי לתל ברוך, להוציא ת'עיניים של הקולגות.

 

עשרים דקות והגענו לשטריך. חתכתי את אריאדנה שהייתה יורדת לאיזה גמד, ונפנפתי לה מהמרצדס הנוצצת שלי. ההיא נפלה לתעלה מרוב תימהון, והגמד התגלגל עליה. אני הייתי מוחצנת וצפרתי לה, שלא בכל לילה יוצא לי להיות עם הזין על העליונה, ועוד על גברת עם שם של אחת מהמיתולוגיה. נו, מטומטמת. החמאס עלה לי לראש ביחד עם השמפניה. שבינתיים הגיעה ניידת ועצרה אותנו. חרא על אריאדנה הזאת שעשתה לי עין מעמקי הוואגינה דמיקולו שלה. נאג'י התכווץ כמו זין במים. הוא ומשטרת ישראל לא הולכים יחד… 

היידה, אני ניסיתי להיות פרודוקטיבית. התחנפתי לגוף המבצע, ואפילו הצעתי לו מסז' מתקדם על חשבון הבית. אבל זה לא הצליח לי, השוטר העמיד אותי ואת לורנס-איש-ערב שלי לפני המרצדס, וקילל קילל… אחרי כמה נגחות בראש ובבטן של נאג'י הגיע תורי. משך אותי מהעגילים-שושנה-דמרי שלי והדביק אותי לניידת. וצרח עלי שאני משת"פית מזדיינת בתחת מובילה מחבלים שאהידים לפיגועים בתל אביב, גועל נפש עלי ועל מי שהוליד אותי חתיכת בושה לעם ישראל. נו, הזונות מסביב מחאו לו כפיים וירקו עלי. חולירע, מה לי ולשאהידים? אני גולדי גת גברת מודעת לעצמה מהג'נטים, אדוני השוטר. אבל הגוף המבצע הוריד לי כאפה ושלח אותי לאלף עזאזלים.

 

כשהתחיל להפשיט את נאג'י לפני הבננות בשטריך אני כבר לא התאפקתי – עפתי על הגוף המבצע ושרטתי אותו בפנים, מזכרת לגברת אדון שוטר מגולדי. וואי וואי וואי, הגוף המבצע צרח כמו תינוק וברח לצד השני של הכביש. אני הורדתי ת'פלטפורמות ורצתי אחריו, לוודא שזה לא איזה תכסיס. הגוף המבצע שלף אקדח ואיים על הרגלי גולדה שלי. נראה אותו קוטל אותי. אני מוכנה לספוג ריקושטים בשביל החמסניק שלי – הוא לא מחבל ולא בטיח, ואני לא טלי פחימה. חרמנים, אדוני השוטר. חרמנים! זה מה שאנחנו. ושהפיגועים יעזבו אותנו בשקט. מה לנו ולהם. אבל השוטר ירה שתי יריות באוויר. בסך הכול ילד נודניק שמפחד מהגברת שלו בבית. הלו, הלו, אדון שוטר… תירגע! פיס און דה מידל איסט!

 

הסוף הטוב היה טוב, איך לא… את נאג'י זרקו בתחנה בדיזנגוף, ואני רצתי להעיר את הגוף המחוקק שלי; את אשתו היקרה בעצם. שאני יש לי דיבור אצל הגברת של הידוע בציבור שלי. מין הון להון והערבוש שלי מצא את עצמו במחסום ארז – אבל מהצד השני. אני עמדתי על שלי ונפנפתי לו לשלום מהצד שלי. שלא יחשוב שכולנו פה קקה. להתראות מיסייה בשארה, ואל תשכח אותי…  

נו, בשביל הסולידריות צבעתי לי את הזקן במנוש בכתום-ג'ינג'י, ולדגדן הרזרבי שלי אני קוראת עכשיו אבו טיר. לא קטע?

 

סאלאם עליכום יא בסבוסות יקרות מין פז,             

מיליון נשיקות,

גולדי