אהבתה של הידועה בציבור

        בננות ובננים יקרות מפז,

שבוע שלם אני כבר בעננים, כמו איזה משתינוקת מחורמנת. מדמיינת לי חיים של אשת סגן שר, או לפחות ידועה בציבור של סגן שר… נו, חתיכת מפגרת. כאילו שכחתי ת'אג'נדות שלי בבית – לא זכויות האישה הסובלת, לא ועדות לקידום האישה היורדת… חולירע, אני מאוהבת בגוף המחוקק שלי. מתקשרת אליו למליאה, שולחת אס-אמ-אסים למזנון של הכנסת, מיילים, מה לא?

אריאדנה אומרת שזה הסוף שלי, שאני מפתחת פרטנזיות בניוטרל, ועוד על סגן שר מסורתי עם נטיות משיחיות לא עלינו. ההוא לא משה דיין, ואת לא ההיא שהרוויחה עליו חצי מוזיאון ישראל בתור בונוס. שיט, אריאדנה צודקת. אבל עם האהבה לא מתווכחים, אז אני מנדנדת לו עד שבא לי להקיא על עצמי. מה יש, לא מגיע לי להיות ידועה בציבור לעת זיקנה?

שלשום בא אצלי לשטריך הגרז'ניק, ההוא שמשוגע על הפי הטבעת שלי, זוכרים? אבל לכי תרדי לעם כשאת מתכננת על מכונית שרד עם נהג צמוד ומסיבות קוקטייל בחלונות הגבוהים. שלחתי אותו בלי לבדוק לו שמנים-מים-אגזוז וההוא קיצץ לי בנטיעות, איך לא. פתאום נהייתי בררנית. מקפלת ת'בסטה אחרי שני מספרים ורצה הביתה לזפזפ על הטלוויזיון; אולי הסגן שר שלי יזמר אצל ליאור שליין? אולי יתקילו אותו ב"מהיום למחר"? שאני מאוהבת בגוף המחוקק שלי. בין לבין אני משחקת אותה אשת שררה אה-לה-רחל-דיין, חולמת על חרסים ופסלונים של דילדואים מימי בית שני. לחלום לא עולה כסף. 

את הגברת שלו אני מכירה כבר בעל-פה. אצלה אני מהוועדה לזכויות האישה, והיא שואלת שואלת. אז אני לא מעמידה אותה על טעותה ועושה לה בטלפון קולות של אוררררה נמירררר. היא דווקא מאוד מחבבת אותי מאז שהערתי אותה בארבע לפנות בוקר, ואנחנו מפתחות אינטימיות סלולרית. אני מלמדת אותה טכניקות יניקה ופליטה, והיא תלמידה חרוצה, כמובן. מספרת לי על הסגן שר שלה שלא מפסיק להתפעל ממנה במיטה. נו, מעניין אם האדון הגוף המחוקק מזהה על השפתיים של האישה את הזהב של גולדי? אני מהמרת שכן… היא אפילו הזמינה אותי לקפה אצל "יהודית" בגן העיר. נשמה. אני כמובן לא סרבתי.

היידה, נפגשנו בשולחן הקבוע שלי על קרם שניט ארבע קומות. אני הייתי מקסימה בחליפת נמר סינתטית ומשקפי סופיה לורין שקניתי בדרום אלנבי. היא היתה מחויטת. אבל היא לא אשמה. ישבנו וצחקנו על הסגן שר שלה (ושלי), ואני כמעט שהתפלק לי… אבל החזקתי ת'עצמי – אני לא אתן לאדון מהוועדה לזכויות האישה את ההנאה הזאת. שיחשוב מה שהוא רוצה. אחרי פעמיים אספרסו ארוך הגברת פתחה את סגור לבה ובכתה לי שהיא חושדת. נו, אני שאלתי אם יש לה מושג מי זאת הגברת בצד השני, והיא חיצרצה לתוך טישו: ציפי! אני לא האמנתי למשמע אוזני, והגברת-סגן-שר שלפה מהתיק חתיכת תלתל בלונדיני. ישר זיהיתי ת'פאה של יום רביעי (בלונד ניילון שקניתי אצל "פאות יפה" בבני ברק), אבל בלמתי. אם היא חושבת שזה של שרת החוץ, מי אני שאטיל אמברגו. נו-נו, ניחמתי אותה והזמנתי לה עוד קרם שניט. ההיא היתה מאוד נסערת ושאלה מה עושים. הבטחתי לברר לה אם יש אמת בתלתל הזה, כי בתור הוועדה לזכויות האישה היורדת נמוך אני מאוד מקושרת. ההיא נפלה עלי עם נשיקות כאלה…

למחרת הגיע הגוף המחוקק לשטריך. אני הייתי דיסקרטית ולא העלתי את הגברת שלו על דלות שפתי. אבל ההוא לא היה דיסקרטי בכלל. הוריד לי סטירה לפני הקליינטורה וגרר אותי לצומת: מקלל ובועט וצועק – באיזה זכות הצמחתי לגברת שלו זין?

אני?… זין?…

האדון סגן שר דחף אותי על החולות של תל ברוך ודרך עלי, הוא לא צריך עוד גולדי בבית! את שומעת, יא קוקסית? אני צחקתי לו אפילו שרציתי לבכות, שככה הוא מתנהג עם הידועה בציבור? וואי וואי וואי, ההוא הביא לי אותה בלסת וישר העיר אותי מהחלומות-רחל-דיין שלי. דפק לי ת'ראש בעמוד חשמל וצרח עלי, איים שהוא כבר מחזיר אותי למשטרה בדיזנגוף ולא יעזרו לי השטיקים. כמעט שחטף התקפת לב במיטה כשהגברת עשתה עליו ניסויים נוסח גולדי… אני הייתי מלאה סימנים כחולים, אבל מסופקת. זה עונשו של הגוף המחוקק, שעכשיו גם הגברת בבית מטפחת לה זרג!

יחי הנשים הלא חתוכות!

יאללה, שבת שלום לכל המחוקקים,
ולכם, בננות ובננים יקרות:
מיליון נשיקות,
גולדי

נ"ב – מי שחושבת ששרת החוץ לא חתוכה, שתרים יד.