גולדי יורדת לכנסת

 

 

בננות ובננים יקרות מפז,

 

צרות נפלו עלי שלא נדע טפו טפו. הסגן שר שלי החליט שהוא לא בא אצלי יותר, חולירע. נכנס לו ג'וק בראש מאז שהוא יושב בוועדה לקידום האישה ואני סובלת סובלת. כמה דם לקח לי עד שהצלחתי להשיג לי מקום מכובד בכנסת, ועכשיו ההוא בקטע של זכויות האישה הסובלת. פמיניסט נהיה לי לעת זיקנה, שימות. אמרתי לו, חיימיקו חמודי, תוציא לך את הנקיפות מהראש למה אני לא אישה, תחשוב אתה יורד על גבר… אבל ההוא חטף ת'עצבים, שהוא לא חצוצרן וכאלה. נו, שוביניסט זה שוביניסט ולא יעזרו לו אלף ועדות לקידום האישה. אז ירדתי לו למפרע ועשיתי לו הצעת אי אמון וצעקתי ובכיתי ואיימתי עליו שאני כבר הולכת לוועדה לפניות הציבור כי אני לא אחת שייזרקו אותה כמו סמרטוט וכאלה… אבל ההוא זרק לי ת'מאה שקלים בפרצוף ואמר שלום ולא להתראות, גולדי מותק. שאני, בתור אחת שמוכרת ת'עצמה, ירדתי לו מהאג'נדה. ככה מתנהגים עם גברת? ככה?

 

יאללה, לא הספיק ללכת האדון סגן שר ובאו המשטרה לעשות ספירת מלאי, לבדוק שהים והזונות והקנדונים עומדים במקום שלהם, שימותו גם הם. אני לא התאפקתי והוצאתי את כל הזעם שלי על משטרת ישראל. נו, לא אמרתי מאמא תרזה והופ, מצאתי ת'עצמי בתחנה בדיזנגוף ממרת בבכי לשוטרת שאין לה כוח מהחיים, בטח שלא לאחת כמוני. סגרו אותי בחדר מאחורה כמו כלבה ולקחו לי ת'תיק ות'סלולרי – לנתק אותי מהעולם. אבל אני גולדי גת גברת תושייה אל"ף אל"ף: עשיתי עיניים ושפתיים לשוטר תורן וההוא הביא לי כוס תה עם נענע, לא פחות ולא יותר. פוצי מוצי והיידה דפקתי ת'כוס בשולחן, ואיימתי לחתוך לעצמי ת'גרון אם לא ייתנו לי להתקשר לעורך דין שלי לפי החוק. שאני גברת מאוד מודעת לעצמה ולחוק שצריך להיות בצד שלה, אפילו שהיא בצד של השוליים הנמוכים של הכביש. השוטר תורן מרח אותי בכל מיני מילים של שבת, אבל אני עמדתי על שלי – או הטלפון או הגרון…

 

לא עשיתי חשבון לגברת-סגן-שר היקרה שלי והתקשרתי והערתי אותם בארבע בבוקר. ההיא נבהלה כהוגן ושאלה מי אני. נו, אמרתי לה שאני מהוועדה לזכויות האישה הסובלת ושתעביר לי את האדון הסגן שר אם היא לא רוצה להיות סובלת בעצמה… אבל תכף ומייד התנצלתי, כי מה היא אשמה בעצם. ההיא היתה כל כך נסערת שהתחילה לבכות, מסכנה שלי. נו, כשהאדון הועיל בטובו לקחת ת'שפופרת ירדתי עליו בכל הכוח, חרא על ראשו של הגוף המחוקק. ההוא העמיד לי פנים, יעני לא מכיר אותי וכאלה, חתיכת חמור. אבל כשאיימתי שאני כבר הולכת ומוציאה הודעה לעיתונות אם הוא לא עושה משהו בנוגע לגולדי, ההוא התעשת על עצמו. חמש-עשר דקות והוא התייצב בתחנת משטרה בדיזנגוף, ועוד עם קרואסונים. מי לא מאמין שיש אלוהים, אה?

 

ככה וככה, והשוטר תורן אכל אצלו איזה לוקשים, ועוד שיחרר אותי בלי תלונה. הסגן שר שלי זימר לו על הוועדה לקידום האישה האומללה וכאלה. נו, פעם פוליטיקקי תמיד פוליטיקקי. ולחשוב שאני כבר התמלאתי בינתיים בזיפי זקן של בוקר ועברתי מג'נדר אחד לג'נדר אחר… הלכנו על דיזנגוף והגוף המחוקק שלי היה מאוד קוואלירי. הוא ריפד אותי במחמאות ואני האמנתי לו, איך לא. הוועדה לקידום האישה קידמה אותי לפינת שדירות בנציון ונפרדה ממני בנשיקה על לחי לא מגולחת. אני הייתי מאוד פמיניסטית ולא עשיתי צרמוניות. נפנפתי לסגן שר שלי לשלום וביקשתי שיימסור ד"ש חמה לגברת בבית, שיש לי המון סולידריות איתה, אין אפס. האדון עשה אחורה פנה ואני התפללתי לאלוהי הסגני שרים שישאיר לי אותו, אני לא אוהבת להיפרד מהכיסא שלי בכנסת.

 

יכול להיות שהתאהבתי בפעם ראשונה בחיים שלי? חולירע, זה בכלל לא מתאים לי… ועוד עם סגן שר בלי תיק!

 

אחת קטנה לפני שהולכת לרדת נמוך אצל גברים עם ליבידו בשמים:

אישה אמתית יודעת מתי לרדת נמוך, ומתי לעלות לגבהים. ולא פעם, כשהיא יורדת נמוך, היא מוצאת את עצמה דווקא על האוורסט.

אפשר, ואפילו צריך, לנסות בבית.

 

זהו לבינתיים בננות ובננים שלי,

מיליון נשיקות ועוד,

גולדי