בננות - בלוגים / / איך יצרתי את גולדי
גולדי לנצח
  • גולדי גת

                   בת חמישים ומשהו. גדולה מהחיים ובלי ילדים. הגובה - מאה ושמונים סנטימטרים, המשקל - מאה ועשרה קילוגרם.   נולדה בירושלים, ועברה לתל אביב כ"שהתפכחה מהחיים-קקה שלה". זה קרה בגיל 14. למדה בבית הספר הגבוה של גן החשמל, והשתלמה במערכת השירותים של  התחנה המרכזית. לא צורכת סמים, אבל צורכת כרונית של עוגות השלגזנה של "יהודית" בגן העיר. מתגוררת היום במרכז תל אביב, ועוסקת בשיקום הגבר הישראלי לדורותיו.  פעילה חתרנית ומעצבת דעת קהל. אשת חברה לעת מצוא. 

איך יצרתי את גולדי

 

 

                       

בננות ובננים יקרות מפז, 

אז זהו – המסכות הוסרו, המסך ירד, הקומבֵּניזון חזר לארון, הפאה בלונד-פסים נתחבה לבוידֶעם… ואין יותר גולדי. נו, תלוי איך מסתכלים על זה, כמובן, מהבחינה הפילוזופית (ווֹלך היתה כותבת "פילוזופיה", אגב, ואף היא היתה לא חתוכה לדעת הגולדה גת)… ועכשיו לא נותר אלא לספר על לידתה ומותה בטרם עת של הטרנסווסטיט יקירת הבלוג, שהרי לאחרונה זה מאוד בַּמודה להמית פה משוררות צמרת וזונות רשת על ימין ועל שמאל.                                        

סמוך ליציאתו לאור של ספרי האחרון, "השחקנית", התקשרה אלי הסופרת יעל ישראל בעקבות ביקורתה על ספרי ב"טיים אאוט תל אביב". זה היה בחודש יולי, אם איני טועה. יעל סיפרה לי על פורום חדש של בלוגים שנולד זה עתה באתר "בננות", וכדרכה סיפחה אותי מייד לעדה. היא ביקשה שאפתח בלוג תחת שמי, ובאותה הנשימה סיפרה לי על התלהבותה מהגברת טיפאני הגדולה מספרי דנן. "נו, למה שלא תפתח לך איזה בלוג בפסבדונים, יוסיניו," כך היא, "אולי תהיה קוקסינל, נגיד כמו ההיא בספר שלך? אההה… אני מתה על דראג קווינז, יוסי מותק שלי… מתהההה…"

נו-נו, אני מייד קפצתי על העגלה; שהרי תמיד חלמתי לפתוח פה ג"ורה כזה כמו של גולדי, לשאוף ולנשוף סירחון ערווֹת, לרדת לכולם ועל כולם בלי לעשות חשבון לאיש, לטפח לי ציצים אידֵיאיים ואחוריים שלא היו מביישים את השרמוטה הגדולה של פליני.

וככה נולדה המאדאם יקירת הבלוג מתל ברוך.

החלטתי לאמץ לה את השם של הגברת הראשונה של כל הזמנים, ולפתֵח לה את כל הנחיתויות האפשריות בשל היותה "לא חתוכה" (אבל "טבעית",עלֶכּ). וככה הרצתי אותה בין המִגדרים, היפלתי עליה תיקים וסרסורים וקולגות שלא תמיד מפרגנות, וחיברתי לה ח"כים וחמאסניקים וגראז"ניקים שכל מעייניהם, איך לא, בפי הטבעת מכניס האורחים שלה.

את הז"רגון של גולדי אכן לוויתי מטיפאני הגדולה מספרי "השחקנית", ואף פיתחתי אותו, עיקמתי אותו, ונתתי לו להשתלח בפרקים שכתבתי לה בימי שישי, כשהקדוש ברוך הוא עסוק בעונג שבת ולא יכול לתפוס אותי יורד לפרחי משוררים ומיני יצורים ששמם בישראל "Z ברשת", "שולץ" וכיוצא בזה.

גם מראֶה יצרתי לגולדי שלי. בהתחלה הענקתי לה את חיוכה המפוקסל של אווה גַרדנֶר (נו, היא בטח היתה מעריצה את הכוכבת הגדולה מהחיים…), ואחר כך התקרבתי למציאות ועיוותתי-ערבּבתי את דיוקנה של וֶרוניקה לֵייק עם זה של גולדה מאיר – ראו אילוסטרציה להלן.

בהמשך עשיתי לי מנהג לצרף לכל פרק איור שיאיר ויעיר את המילים ואת הגולשים מתרדמתם; וככה נולד הזָקָן הג"ינג"י של אבּוּ טיר במָנוּש של הגולדי, והקומודה משופעת הישבנים הגבריים, ושאר הסופְט-קור למיניהם שגזרתי והדבקתי מעשה קולאז" בהשראתה של הטרנסווסטיט.

נו, ואז הרגתי אותה בשיא ההצלחה, בננות ובננים יקרות שלי. כי היא, בתור אישה גדולה מהחיים, לא היתה מוכנה לפחות מזה, האמינו לי. ככה היתה רוצה להיוותר ברשת, לנצח, המלכה גולדי.

את פרק הסיום אני מקדיש לכל הזונות הטובות באשר הן, שהרי אין זונות רעות כמו שאין רופאים רעים, ואני מתכוון לאלה ולאלו שהקדישו את חייהם להצלת המין האנושי; תרתי משמע, איך שאומרים. 

ולפרידה – כמה מילים של טיפאני הגדולה, אִמהּ הספרותית של הגולדי, להנאתכם.

שלכם, יוסי וקסמן.

"כבר לא הולך לי כמו פעם רחמנות עלי אחותי לא מעודכנת הכול נופל לי מהידיים אפילו המאניאקים הסוטים מעקמים לי ת"אף מסובבים לי ת"תחת צועקים יאללה יאללה עופי קוֹקְסי חתיכת זְבָלים פתאום שינוּ את הטעם רוצים אותךְ מנותחת טוטָלית איףףף… הלך על הסטִיות הישָנות מסכֵּנות זה כבר לא כמו בשנות השבעים אחותי כשאִשה עם ביצים היתה נחשבת אטרקציה סנסציה יאללה כּפּרה תִּדפקי אותם בתחת וההם יצעקו לך הללויה הללויה עוד ברֶקטוּם מותק שלי שמה למעלה איפה שהנקודת-גִ"י של הגברים איזה ימים היו לי איזה אושר גדול חשבון בנק מקום קבוע מעריצים מה לא איףףף… אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר אחותי אין הנחות לגברות עם אופי כמוני שהקוֹקְסים הצעירים מושלמים עד העצם משוּחזרים טיפּ-טוֹפּ במיקרוסקופּ לא תִּראי שזֶה גבר אין סיכוי בכלל הַיידֶה חותכים להם ת"זין מלמעלה למטה והופכים כמו גרב לתוך הבטן ואגינה בטוֹפֶס 17 של קופת-חולים הגשמת חלומות בסל התרופות מעמידות להם ת"שטרוּנגוּל חתיכת חרמנים נגמרו הימים הטובים איףףף… עכשיו רוצים אותָךְ אמא טבע משוּדרגת עם כל הפעלולים כמו בסרטים נו אין להם זמן לתיאטרון של פאות נוכריות וסיליקונים בַּבּוּנים פרימיטיבים יושבים כל היום באינטרנט מתחרעים על מוצצות פותחות יורדות בזמן אמיתי גברים בלי טיפת דִמיון איףףף… ואני מה אני משומשת במצב לא הכי-הכי אומללה לא חתוכה אפילו את הגרגרת לא שִייפתי וההם צוחקים שעבר זמני ושנגמרה ההצגה שלי עוד זונה פחות זונה מי צריך לא חתוכה שׂחקנית שקרנית זה לא אישה זה תיאטרון של אישה איףףף…"

מתוך "השחקנית", בהוצאת ידיעות ספרים

 

 

 

3 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    מה אפשר להגיד? צחוק גדול.

  2. רונן א. קידר

    סחה!!!
    הרבה יותר מעניין מצאלה כץ.

    • מירי פליישר

      התחלתי לחשוד שגולדי מבינה באמנות ויזואלית גם ,עם ברכת השנה החדשה הנהדרת.
      כמו ששמת לב היתה לי ביקורת אמנותית על הויד"ואל האחרון. אבל ההחלטות שלך שלך הן וודאי שקלת הכל כשלא נתת לגולדי-יוסי גולגולת מאחור כמו שיש ליוסי המביט-צוחק-מלגלג-נחמד מהצד.
      יעני דמות קרטונית ללא נפח. יש לי תכונה איומה ,חוסר רצון להיפרד. עד שהתרגלתי במרובעותי המפוחדת לדמות משולחת ומתפרצת.
      בכל אופן היתה חוויה מטלטלת שמרנים.
      תודה.

© כל הזכויות שמורות לגולדי גת