אלוהים ברא את גולדי

בננות ובננים יקרות מפז,

עוד מעט החגים ואני מתכוננת. אותי אדון הסליחות לא יתפוס בדיכאון של ראש השנה וכאלה. היידה, הלכתי וקניתי לנו כרטיסים לאמסטרדם ושהתפוח בדבש ייכנס לי ל… סחבתי את אריאדנה ואת פביאנה להומו שלי בקינג ג'ורג', וירדנו על דיל לא רגיל – שלושה לילות פלוס מלון שלושה פשפשים על היורדן. יאללה, נעשה שטריך על התעלות באמסטרדם סיטי ונרד לאיזה הולנדים גויים לא חתוכים. שאני אין לי סנטימנטים לשטרונגולים תוצרת הארץ. בולעת הכול, ברוכשם יומיום. ועוד אומרים שהגברים הלא חתוכים נהנים פי אלף מהאלה שעשו להם ברית עם אלוהים. לדעתי זה הגיוני, שההוא למעלה ברא את הגבר קומפלט, בטח לא בשביל לקצץ לו באורגזמה אחרי שמונה ימים… חולירע.

בינתיים, בשביל המצפון השקט שלי אני משליכה חטאים על הים של תל ברוך. אם לא יועיל לפריזורה, בטח שלא יזיק. את הכלבה אני שולחת לפנסיון חמישה כוכבים, "מאדאם האו מיאו". שאצלה הכלבה אוכלת שרימפס ומשחקת קלפים, לא פחות ולא יותר. מאתיים שקל ללילה. אצלי אין צער בעלי חיים, רק צער בני אדם. אבל מי מתלוננת… נו, כשאני חוזרת מהשטריך לפנות בוקר אני דופקת בדלת של אדון חוגי בקומת קרקע, להעיר אותו לסליחות. ככה אני סולחת לאלוהים על כל הצער שהשליך עלי. ואדון חוגי מקדיש לאמא שלי ז"ל את הקדיש של התפילת שחרית. שהוא מחבב אותי וצובט לי בתחת ומפריח נישקוקית; מסכן, גם אלמן וגם חצי עיוור. וגם דוס.

שלשום, בדרך הביתה, נכנסתי לבית כנסת של החתייארים בפרישמן. לא יודעת מה נפל עלי. רק נוחת אלול ואני חוטפת ת'קריז. שהזקנים בבית כנסת הפסיקו ת'תפילת שחרית ועשו לי פרצופים תשעה באב, יעני – תעופי לעזרת נשים, גברת! אבל אני מה לי ולעזרת נשים. יאללה, הלכתי וישבתי על הכיסא הראשון מול הארון קודש, אפילו שלא אשמתי ולא בגדתי ולא גנבתי… אני אוהבת להיות קרובה לאלוהים. הייתי מאוד מחונכת וסידרתי את השדיים בתוך המחשוף ונטלתי סידור בנוסח ספרד. ככה אני, ירושלמית בש"ס איברי. הביטחון העצמי של מתערער בימי בין המייצרים. אחד הזקנים שנראה כמו הגבאי בבית כנסת התרומם מהכיסא שלו ועף עלי עם צעקות: הלו, גברת… הלו, תצאי מכאן!… עזרת נשים זה שם… אני לא הגבתי, יש לי רספקט לזקנים מסורתיים עם נטייה לגעפילטעפיש עם חזרת. אבל ההוא היה מגעיל וצרח לי בתוך התוף של האוזן: החוצה, זונה! זה קדוש פה! קדוש!

חרא על ראשו, קמתי וגררתי את כבוד הגבאי החוצה, ישר לשירותים. ההוא התנגד לי, אבל באמצע הדרך פתאום התרכך – נו, נפתחו לו העיניים על הציצקאות שלי. היידה, הושבתי את כבודו על אסלה והרמתי ת'חצאית – מי פה גברת, אה?… שתכף האדון הגבאי החליף צבעים והתנדנד על האסלה כאילו שהיתה רכבת הרים. ברוך שלא עשני אישה וברוך שלא עשני גבר. ברוך הוא וברוך המה שמו!

השארתי את הגבאי להתעלף על מקומו בשלום וחזרתי לארון קודש. שבינתיים הגיעה שעת הקריאה בתורה, והארון היה פתוח לרווחה. נו, אני הורדתי ת'פאה בלונד-סינתטי וחבשתי כיפה מנייר על הקרחת שלי. רק שלא יתחילו לי עם הפרצופים שלהם. החזן קצת נחנק אבל המשיך לסלסל לאלוהים – אוי, אני מתה על קטעי חזנות. אני גומרת מ"אדון עולם" בסגנון עדות אשכנז, אפילו שאני חצי מרוקאית. כששליח הציבור קרא בפרשת השבוע אני חטפתי עצבות של הימים הנוראים. שכאילו אדון עולם בכבודו ובעצמו עשה לי פרצופים. אבל לא עשיתי סצינות והתאפקתי. אמרתי "אמן" במקומות הנכונים ובירכתי את הברוך-הוא-וברוך-שמו. כשהחזן החזיר ת'ספר תורה לארון אני כבר לא התאפקתי; הורדתי לספר התורה חתיכת נשיקה שלא היתה מביישת את אנג'לינה ג'ולי. שאני מאוהבת באלוהים שלי. נו, החזן היה דווקא מאוד סולידרי וזרק לי חיוך. יש אלוהים!

לפני שיצאתי שלשלתי לקופת צדקה מאתיים שקלים, והזקנים אפילו מחאו לי כפיים. אני גולדי גת גברת מודעת לעצמה ולאלוהיה.

אז שנה טובה לכם בננות ובננים יקרות שלי. אני נוסעת לאמסטרדם עם שתי הקולגות שלי ומבטיחה להביא לכם מתנות והרבה סיפורים. שאני הרי הראש של הדג ולא הזנב, כמובן!