אסתי ג. חיים סופרת
הייתי פעם העלמה אירינה גרלך,
רק פחות גרמניה
עמדתי ליד האופרה, לא זו של וינה,
זו של פינת אלנבי
היכן שעמדו הזונות בגשם
המכונית שלך עצרה ברמזור
מלאה משפחה
שני הילדים מאחור קשורים בחבלי בטיחות
אשתך תופסת את כל המושב לידך
נזכרתי איך ישבנו עירומים
גב אל בטן, ואני עיסיתי את הכתפיים שלך
בחוץ נהמו צפירות הניידות
והאמבולנסים
כמו מוסיקת טראנס
ולאור השריפות עשינו אהבה
ושתינו נסקפה מול קן-יונים נטוש על מעקה החלון,
הפיקוסים הסתירו את העולם
לרגע לא חשבתי על ברלין
או על האופרה או
על אירינה גרלך
עכשיו אני רוצה לנסוע
לברלין
לשטוף מעלי את
את הגוף שלך
ללכת לאופרה
לקפוץ מאיזה גשר
רק כדי לשחות בנהר
יפה. תמיד תיעבתי את העלמה גרלך, ועכשיו פתאום ראיתי את כאבה.
תודה, רוני. איזו תגובה מחממת לב.
זה באמת, דבר מה… "המה" הוא קטן לעומת התחושה, זה שיר מלא רגש, מלא בחוסר שאת צריכה ללכת לגשר… לנקות אותו מעליך, את הכובד…
להתראות טובה
מי זאת אירינה גרלך?
אהבתי
מירי,
תודה שאהבת
חכית,
אירנה גרלך היא האשה האחרת, אהובתו הארעית של האב ב"אורה הכפולה" מאת אריך קסטנר
אסתי יקירתי, כל כך אהבתי את הקטע הנ"ל… כמו "נשים ברחוב ברלינאי" של קירכנר (האמן האכספרסיוניסטי מ"הפרש הכחול"). להלן אני מצרף קישור לתמונה שלו.
http://www.outofrange.net/blogarchive/archives/kirchnerberlinstreet.jpg
בכלל, הגיע הזמן להודות לך על השיעור שנתת לי בספרך האחרון. בספרי הקודם "ליבשן" נתקעתי באיזשהו שלב בתחילת הכתיבה, וקריאה בספרך, "מחר יקרה לנו משהו טוב", פקחה את עיני.
http://www.outofrange.net/blogarchive/archives/kirchnerberlinstreet.jpg
חולירע האינטרנט הזה, לא נותן לי להתבטא כמו בנאדם, נסגר לי באמצע הנאום…
ובכן, אסתי, אהבתי את כתיבתך שהיתה מהלכת קסם על נפשי; הזרימה, החיתוך, היופי והצבעוניות.
אז זהו.
נשיקות,
יוסי
יוסלה הציור בדיוק
יוסי יקר,
ריגשת אותי. תגובה כשלך מעודדת את הכותבת העצובה שבי, זו שחושבת שלאחר שסיימה לכתוב, וכתב היד הפך לספר ונלקח ממנה לחנויות, הוא נעלם לה לנצח. והנה, המילים שלה חוזרות אליה, אבל לא כמילים שלה, אלא מילים שהפכו שלך. תודה.
יוסי, והציור מתאים כל-כך
אסתי
נפלא אסתי. אני בחטיבתץשונאותיה של אירנה גרלך עוד מהילדות. אוי כמה שנאתי אותה!!! ואת עושה לה טוב. אלנבי לתפארת.
(חגית, הלא תקראי את "אורה הכפולה" של קסטנר? מיד לרוץ לקרוא. מיד.)